וזרח השמש של המינגווי - למה התכוון המשורר

"וזרח השמש" – למה התכוון המינגווי?

עסקתי בספר זה לא מזמן, אבל זה היה במסגרת תרגיל באונ' הפתוחה, והשאלות הוכתבו לי ע"י מנהלי הקורס.

בימים אלו סיימתי את קריאת הספר הנ"ל שוב פעם, וחשתי מבוכה באשר למסר שהמינגווי רוצה להעביר לנו,

החלטתי להיעזר במוטו שהמינגווי הציב בתחילת הספר ואצטט אותו:

"אתם כולכם דור אבוד" (גרטרוד שטיין בשיחה. היא הייתה סופרת יהודיה אמריקאית שחיה רוב חייה בפריז ונמנתה עם מובילי המודרניזם בספרות ובאמנות).

הציטטה השניה הבאה כמוטו לספר לקוחה מספר קהלת פרק א':

"מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם:  בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת."

בספר זה מסופר על חבורת צעירים אמריקאים (בגילאי ה-30), שרובם חוו את זוועות מלחמת העולם הראשונה. החבורה הזו, שמורכבת מאנשים מוכשרים, חלקם סופרים בתחילת דרכם, חלקם עיתונאים וחלקם מבלי עולם המבזבזים את הירושות שקיבלו. למרות שהם אמריקאים הם מעדיפים להתגורר בפריז, כשעיקר זמנם מוקדש לסביאת משקאות אלכוהולים, שיחות בטלות בבתי קפה וברים, וגם לא מעט פלירטוטים עקרים. לכן שטיין אמרה עליהם "הדור האבוד".

רובם אומללים בדרך זה או אחרת, וחייהם נעים במעגלי קסמים חסרי משמעות (ממש כמו שנאמר בקטע מקהלת המהווה מוטו לספר, שאותו הם לא מצליחים לפרוץ.

מדוע חייהם כל-כך חסרי משמעות? התשובה ניתנת ע"י אחד מגיבורי הספר בשיחתו עם הגיבור המרכזי ג'ייק: "הנה לך, ואתה עוד טוען שאתה רוצה להיות סופר. אתה רק עיתונאי גולה [...] אתה גולה. למה שלא תגור בניו-יורק [...] יודע מה הצרה איתך? אתה גולה. מהסוג הגרוע ביותר. לא שמעת על כך? מעולם לא כתב מישהו שעזב את ארצו משהו ראוי לדפוס. אפילו לא בעתונים" {עמ' 135)

נחזור לקביעה זו, אך לפני זה נשאל מה נותן משמעות לחייו של אדם וזאת כמובן רק השקפתי?

א.   הקמת משפחה. כל הגיבורים רחוקים מכך, וגם ניסיונותיהם להקים זוגיות עולים על שרטון. על גידול ילדים אף אחד לא מדבר.

ב.    עבודה ופרנסה. חוץ מג'ייק הגיבור  המרכזי, אלו לא אנשים עובדים. רובם חיים ללא חשבון, ומבזבזים את כספם על יין ויסקי ובילויים.

ג.     חיים רוחניים. למרות שחלקם  סופרים מתחילים, אינך יכול ללמוד משיחותיהם שהם עוסקים או חושבים על נושאים פילוסופיים, ספרותיים, אידיאולוגים. אף אחד מהם לא עוסק בלימודים אקדמאים או אחרים. הם כמובן לא משתייכים לשום תנועה אידיאולוגית. למעשה "צר עולמם כעולם הנמלה".

ד.    הדבר היחיד שנותן משמעות לחייהם היא הידידות האמיצה השוררת ביניהם, אבל גם היא כרוכה בבידוד מסביבתם האנושית הצרפתית. הם חיים בתוך בועה.

ה.   לפי הקטע שציטטנו לעיל נראה כי המינגווי חושב שהמקור למצבם העגום היא העובדה שהם גלו מארצם, ואני מוסיף - העובדה שלא התערו בשום ארץ. הם כמו "התלוש" היהודי של הספרות העברית בתחילת המאה העשרים. הוא עזב את התרבות היהודית המסורתית, ואינו מצליח לחדור לעולם המודרני.

רוב הספר עוסק בתיאורים של פריז בעיני ג'ייק, ואח"כ בתיאורים של ספרד, אליה הם נוסעים לחזות במלחמות פרים. המחבר משקיע דפים רבים בתיאורים אלו, ולרגע נוצר אצלך הרושם שהם בכל זאת מתעניינים בארצות האלו, שבאחת מהם הם גרים. אבל בעיון מעמיק יותר אתה מגלה שזהו עניין של תיירים ותו לא. הדבר בולט על רקע השוואתם עם ילידי המקום האותנטיים, וההבדל התרבותי הבולט ביניהם. ברור שכל הקביעות הללו נובעות מהעובדה שהם בני-בלי ארץ, אין להם שורשים בשום מקום, אין להם שייכות לשום קהילה, הם התגשמות החזון הקוסמופוליטי המאכזב.

איתן קליש