חוזרים לוודסטוק

לקחת את וודסטוק

ב1969 בדיוק השתחררתי מהצבא, וודסטוק זה משהו שלא הרבה בלוגרים שצפו הערב בסרט חוו

אלא רק שמעו או קראו.

ההזדמנות הזו לפלש בק של תקופה של שירי המחאה ממלחמת ויאטנאם משהו שמחזיר אותך לצלילים של ג'ון באז, גימי הנדריקס או ג'ניס גופלין. ולמחאה של הצעירים.

אז קולנוע לב ממשיך במסורת שלו ומזמין לצפייה, והייתה לי תחושה שהסרט הזה לא הולך לאכזב.

יש בסרט שיחזור נאמן של תקופה והאווירה. אפילו הטיפוסים כל כך מדויקים. סרט שמעורר געגועים אל דור ההיפים שרק רצו אהבה חופש ושלום, ועם כל המחאה נגד " דור ההיפים" הם נראים כל כך תמימים בעיני אדם מהמאה 21.

יש בסרט שמחת חיים, שובבות ללא אלימות וללא פשע אולם משהו בתחושה של העיבוד והבימוי לא תמיד משכנע.

הסרט מוגדר דרמה קומית, יש בו את הדרמה ויש בו הרבה קטעים בהם צחקנו מכל הלב.

יש בו בהחלט בסרט הזה רגעי עונג ורגעים של מחשבה על משפחה יהודית בעיירה נידחת.

אבל יש בו תהליך בו הכול נבנה שלב אחר שלב שלפעמים מייגע את הצופה, איך עיירה נידחת וזוג יהודים שמנהל מוטל דרכים עלוב, מנסים לשרוד בעזרת הבן אליוט. והוא למעשה מרכז הסרט. איך הוא עם קריאת מאמר על ביטול ההפנינג של ההיפים בעיירה סמוכה יוזם ומזיז ואיך הכול הולך ומוקם ומתפתח מול עיני הצופה עד לתנועה של כחצי מליון היפים על כל המשתמע מכך לעיירה נידחת שחלקה פורחת וחלקה קודחת.

הבעיה בסרט שיש לך ציפייה שאחרי כל הלוגיסטיקה והבלגאן תשמע כמה צלילים או רגעים מהמופע עצמו, הוא שוקע בבוץ של מסביב ולא נותן את תחושת הסיפוק ש" ראיתי את מה שהיה בוודסטוק"

לקחת את וודסטוק

במאי אנג לי

דימיטרי מרטין בתפקיד אליוט ( איפה מוצאים כאלו)

אימלדה סטאונטון בתפקיד האמא

הנרי גודמן  בתפקיד האב

ושחקנים אחרים

כדאי לראות בשביל להבין ולחוש את התקופה.