קצות הדשא.

שכוחים מדעת, צמחו
במקום אחר. בשוליים.
ירוקים, אך בקצה.
מבטם מושפל, כמו סרח
לא נחשב. תלויים לחסדי
שמים. נאבקים לשרוד.
ובין קיץ לחורף מאמצים
אחיזתם באדמה.
ממול ומסביב, דשאים
מדושנים ירוקים, פורחים.

קצות הדשא שחוחים, אין
תרעומת, או קנאה.
מסורים לדרכם, למלא
חובתם,  להעמיק שורש.

הנה בא היום, הגלגל הסתובב,
הלמטה הפך למעלה.
הלמעלה הפך למטה.
דשאים סביב, קמלו, גוועו
מתו.
עת קצות הדשא, עיניים
מושפלות, אך גיוום זקוף,
שורשיהם עמוקים, נזונים
שפע עונות, היו לטבור.

הלמטה עלה למעלה,
שכר זכר ימים רחוקים,
חיים בקצה...