שָׁיִש

פַּחֲתוּלָה היתה שָׁיִש לפני בואה אלינו לכפר. פַּחֲתוּלָה מאזור טוב, יוקרתי – הפקולטה למדע החיים ברחובות.  שם  הואכלה, טופלה, עוקרה, והתגנבה לחדרי מעונות הסטודנטים לקבל קצת "תְּשּׂוּמִי", קצת פינוק.

יום אחד נארזה ה פַּחֲתוּלָה,  במנשא חתולים והובאה אלינו לכפר להיות ציידת עכברים.

את שמה, שָׁיִש, קבלה לאחר התלבטויות רבות. פיצי, מיצי, תולי וכן הלאה שמות נפוצים.  היא חתולה יפהפיה, צבעיה טריקולר עזים (לבן, שחור,  ג'ינג'י - כתום) , גאה ואצילית... שם פּוּשְׁטִי כזה לא יאה לה...

כשעמדה על  השָׁיִש במטבח הסתכלנו זו על זה ואמרנו – שָׁיִש.  שָׁיִש שמה.

רכה, אוהבת פינוק היתה, גם "סוציומטית"  ותוקפנית. כל כלבי השכונה פחדו ממנה. כלב שנקלע לחצרינו מרצונו או מרצון בעליו הוכה, נשרט, וברח... גם חתולים זרים היא לא אהבה ותקפה,  וגם תינוקות וילדים שלנו בני הבית -  בני האדם, לא היו לרוחה.

לאט לאט התרגלה, התמתנה. כלבים כבר לא הותקפו חתולים זרים התקבלו בקימור גב, סימור  שיער ויללה רמה קוראת לעזרה. ואנחנו עזרנו – מחאנו כף אל כף בעוצמה והפולש ברח. שָׁיִש זקורת זנב, גאה, חזרה הביתה.

את תפקידה, צייד עכברים, מלאה באמונה. תפסה אותם בחצר והביאה הביתה למשחק... לפחות פעמיים ראינו במו עיננו:

 יום אחד בשעת ארוחת הצהריים נכנסה החתולה  מהחצר  מפיה משתלשל עכבר – ראש לצד אחד זנב לשני, והניחה אותו מנחה לרגליי.
העכבר זינק, רץ וברח חזרה לחצר,  החתולה אחריו. היא חזרה שוב עם העכבר משתלשל מפיה, ראש לצד אחד זנב לשני, ושוב הניחה אותו מנחה לרגלי. שוב זינק העכבר רץ, ברח והסתתר מתחת לכוננית, ׁשַׁיִש סובבת סביב לה מנסה לדחוק את אפה ופיה מתחת לכוננית ולהעלות בחכתה  את האומלל.
אם תפסה אותו או לא אנחנו לא יודעים. בכל אופן בבית לא נשארו  עקבות...

פעם אחרת ביושבינו  עם  הנכדוד'ס,  מול הטלויזיה    נכנסה שַׁיִש, פוסעת בצעדים חרישים לכיוון המדרגות, מפיה תלוי משהו חשוד. זינקתי אחריה. במישורת  היא הניחה את שללה,  עכבר.

משהונח הרים העכבר את רגליו, דילג במהירות במדרגות, אץ רץ  והתחבא מתחת למזנון.

אנחנו מקוים שיצא אחרת שָׁיִש...

פעם, בשהותינו בחופשה בחו"ל נקלעה החתולה לגג בית שכן. עלתה – לרדת לא יכלה. השכנים סירבו לעזור לה לרדת מהגג. סירבו לבקשת פקח המועצה המקומית שלא הראה רצון נחוש לטפל בחילוץ, עד שעורבה עמותת תנו לחיות לחיות ואז הפקח עלה לגג ושַׁיִש הורדה.

11 שנים חיינו יחד, אנחנו ושיש.  אהבה להתפנק ואנחנו נהנינו לפנק, שנאה ופחדה מהילדים – הנכדים.  עקפה, את מקום מושבם, משחקם,  בעיקוף רחב וזריז...

לא מזמן חלתה, אתמול אושפזה, ונגאלה מיסוריה,  הורדמה לתרדמת עולמים, חסד הנעשה רק עם בעלי חיים, במקרים כאלו  לא מותר האדם...  היא הורדמה כשאני מלטפת ולוחשת באזניה שְׁנִי שַׁיִש שְׁנִי,  את אוהבת לישון, (את רוב היממה הרי בלתה בשינה),  בעכברים לא תוכלי עוד לשחק... ואז הומתה ואני כבר לא איתה...