היחס לאהבה במקרא

מהו היחס לאהבה בין איש ואשה במקרא?                                  

לאחר שראינו בשבוע שעבר לאן הובילה את שמשון אהבתו לדלילה, השבוע נתהה מהו היחס לאהבה בין איש לאשה ואיך נושא זה מוצג בתנ"ך?

בשיר השירים, למרות כל שירי ההלל של האהוב לאהובה ולהיפך, לקראת סופו, ישנה אמירה די פסימית על האהבה. המחבר מזהה את האהבה עם קנאה, ועם כוח הרסני: "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש... אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (ח, ו-ז).

לעומת זה דווקא בספר פילוסופי הידוע בפסימיות שלו כמו "קהלת" אנו מוצאים דברי שבח לאהבה, וקביעה שאין בחיים הרבה יותר מאשר אהבה בין איש לאשה: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש" (קהלת, ט, ט').

אם נבדוק את סיפורי התנ"ך נמצא גישות שונות לאהבה, וזה מובן מאליו, כי את התנ"ך כתבו מחברים רבים. בספרי התורה, נראה שכאשר מדובר בדמויות מופת, מייסדי האומה, כמו אברהם ומשה לא מוזכרת לגביהם המילה "אהבה", וכנראה שלא במקרה:  אדם "גדול", מנהיג, אין לו זמן בד"כ, לרגשות ולזוגיות.

לעומת זאת כאשר אנו מגיעים ליצחק, אחד משלושת האבות הכי לא כריזמטיים, מסופר כי אהב את רבקה, ומצא אצלה ניחומים על מות שרה: "ויביאה האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה. ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" ( בראשית, כ"ד,ס"ו). ניתן לומר שמחבר הסיפור  כבר הכיר את "תסביך אדיפוס", במושגים של הימים ההם. סיפור אהבה זה נגמר באכזבה, שכן רבקה מנצלת במרמה ובציניות את עוורונו של יצחק לעת זקנתו כדי לכפות את רצונה על יצחק בנושא הבכורה.

סיפור אהבתו של יעקב לרחל ידוע יותר: "ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים..." (בראשית, כ"ט, י"ח). מסתבר שמחבר הסיפורים האלה, לא התלהב כל-כך מהאהבה הזו, שהייתה כרוכה בסבל רב שנגרם לאחותה של רחל – לאה – ובקנאה ותחרות בין שתי האחיות. גם היחסים בין יעקב ורחל התדרדרו כאשר הם עמדו בפני מבחן ממשי כמו עקרות רחל: "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?"( שם ל, ב').

סיפור אהבה אמיתי נמצא בתנ"ך רק בסיפורם של אלקנה וחנה, אמו של הנביא שמואל (שמואל, א, א), שאף היא הייתה עקרה שנים רבות. נראה שתיתכן בתנ"ך גם אהבה שאינה תלויה בדבר. חנה עולה עם אלקנה למקדש כל שנה ומבקשת בן, ואלקנה כשהוא רואה את בכייה ועצבונה אומר לה: " למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים" (שמואל,א,א,ח'). במגילת שיר השירים מצוי סיפור אהבה, אך לפי דעת המחקר "זהו ספר מיוחד במינו ויוצא דופן בין ספרי התנ"ך המקרא, בהיותו אוסף של שירים המדברים לפי פשוטו של מקרא על אהבה בין גבר לאישה" (מגילות, עולם התנ"ך, עמ' 12 – 17). יש הרואים בהם שירים סוריים שהושרו לכבוד החתן והכלה; יש הרואים בהם שירים מצריים, או אכדיים. מכל מקום אלו כנראה שירים שיובאו לארץ ישראל, ואינם מתיישבים עם הידוע לנו על החברה המקראית (ראה, החוקים לשמירת הבתולים, דברים, כ"ב) , ולכן איני רואה בהם סיפור אהבה מקראי.

במקרה של רחל ויעקב התקיים מאמר חז"ל, שלפעמים "האהבה מקלקלת את השורה", וכך אנו רואים את יעקב מעדיף בגלוי את בניה של רחל על פני שאר האחים, וגורם בכך לטרגדיה במשפחתו. האהבה מקלקלת את השורה גם בסיפור שמשון. האשה היחידה שנאמר עליה כי שמשון אהב אותה, דלילה, היא זו שגרמה למפלתו ואסונו.

דוד שהתאהב בבת שבע עשה פשעים קשים בהשפעת אותה אהבה, נאף עם אשת איש, הרג את בעלה, וגרם למלחמות קשות בין בניו כתוצאה מאוחרת מהתנהגותו.

נכון, במשלי ל"א, יש שיר הלל נפלא על האשה ויחסה למשפחתה: "אשת חיל מי ימצא", ובבתים מסורתיים שרים אותו מדי ערב שבת, אך משום מה המילה אהבה לא נזכרת בו.

בסיכום, קיימים בתנ"ך לא מעט סיפורי אהבה וסיפורי זוגיות אנושיים, מעניינים ומרתקים, שמעניין להכיר אותם, אך רובם נגמרים באכזבה. רובם עומדים בצל העמדה הדתית הדומיננטית, שהאהבה האמיתית היא האהבה לאלוהים, כפי שכתוב בקטע הידוע מספר דברים: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (שם, ו',ד-ה').