מרד.

מרד. יותר מספור ליום כפור.

בקובץ סיפוריו של ג’יקוב ג` רוזברג ממזרח לזמן, ספר זכרונות מתקופת עלומיו של המחבר בעיר לודג`, העיר ללא נהר – כך הוא מכנה אותה, העיר שוכנת על גדת נהר הלודקה, שבתקופת מגוריו של המחבר בעיר זרם בה בעיקר בוץ שחור מהשפכים התעשייתיים של העיר.

אחד מספוריו " מרד" מספר על תקופת היותו תלמיד, בבית הספר התקיים ארוע שנתי בשם "שחר אביב" – בו הועלו מופעים מוזיקליים ותיאטרליים של תלמידים ומורים.

באחת השנים העלו התלמידים, בהשתתפות המחבר הצגה בשם "שביתת התרנגולות" ע"פ ספורו של שלום עליכם "ספר הכפרות".

בספורו של שלום עליכם, אחד מרבים העוסקים בנושא צער בעלי חיים, מתארגנים התרנגולים למרד ובורחים מהעיר ערב יום הכיפורים במחאה על מנהג הכפרות שנוהגים בהם. במו"מ בין נכבדי העיר מציגים התרנגולים עמדה פשרנית - הם מדגישים שאין בכוונתם למחות נגד שחיטתם, שאיתה הם מוכנים להשלים בהכנעה, אלא רק מבקשים לחסוך מעצמם את הסבל הנוסף שכרוך בשימוש בהם לכפרות.

"אין אנו מבקשים כלום... ניתן לכם את בשרנו, נטיל לכם את ביצינו, נמציא לכם את נוצותינו – ובלבד שלא נהיה כפרותיכם!"

כנגד טענה זו עסקני העיר תמהים: "מה ראיתם כי נזעקתם כל-כך על מנהג הכפרות? וכי נוח לכם, שבני-אדם שוחטים אתכם וצולים את בשרכם ואוכלים אתכם בכל פה רק לשם תאוות האכילה בלבד?"

המו"מ עולה על שרטון והתוצאה? החזק מנצח....

"ממחרת היום ההוא יצאו כל בני העיר אל בית-מטבחים לראות במשפט העופות, שנפלו שבויים במלחמה, – והנה כולם מוטלים שחוטים על הקרקע זה בצד זה: התרנגולים והתרנגולות, הדגרניות והקעקעניות, הן ואפרוחיהן הקטנים עם הגדולים. והשוחטים עדיין עומדים עליהם, איש חלפו בידו, והם אצים לכלות את מלאכת-הקודש לכבוד היום הגדול והקדוש, יום צום-הכיפורים."

לעיבוד המחזה שהועלה ע"י תלמידי בית ספרו של ג`ייקוב ג` סיום שונה בעל מוסר השכל סוציו – פוליטי:

במו"מ מנסים נציגי הפקידות להגיע להסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים תוך נסיון לשכנע את התרנגולים שלכל הברואים יש תכלית, ותכליתם של בני הלול – לההיות כפרות.

העופות מתמרדים "השחיזו מקוריהם בלהב גבעולי העשב הרטובים והתכונו למתקפה."

כהן הדת, נציג הפקידות גם כאן לפשרה נציגת העופות, אינה מסכימה לפשרה ומסבירה: "אין אנו דורשים ולא-כלום, ובלבד של נהיה כפרותיכם, מסרבים אנו שתקשרו את רגלינו, שתסובבות אותנו סביב ראשי בניכם ובנותיכם, שתליכונו את מתחת לשולחן (כפי שדורש מנהגכם המטופש), שתיקחונו לאחר מכן לשוחט, ולבסוף תבשלונו, תטגנונו או תצלונו, עד שנופיע בשנית בצלחות הפורצלן הלבנות שלכם – והכל של מה?"

טענת העופות אינה מתקבלת כמובן ואז תרנגול צעיר מפלס דרכו לחזית, פורש את כנפיו הלבנות וקורא לפעולה: "כל כרבולת כמוה כנס מרד אדום – תחי החרות!"

התרנגולים התנפלו על הפקידים, ניקרו את חוטמיהם, איימו לנקר את שפתיהם ועיניהם. חברי המשלחת מבוהלים והמומים נפוצו לכל עבר בענן נוצות...

גם לחלש יש כח.

בשנים האחרונות מטעם "צער בעלי חיים" נהוג מנהג "פדיון כפרות" ע"י תרומה לנזקקים. עדיין יש רבים הנוהגים באכזריות...

"ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים"

– שו"ת עשה לך רב ג עמוד סז