"יוסל רקובר מדבר אל אלוהים" – בתיאטרון הלאומי הבימה במסגרת מופע הוקרה לשמוליק עצמון – וירצר.

צילום: מפסטיבל תיאטרונטו שעלה ביפו אשתקד.

ההצגה 'יוסל רקובר מדבר אל אלוהים' שהוצגה בפסטיבל תיאטרונטו ביפו עלתה  ב-20.9.19  בתיאטרון הלאומי הבימה במסגרת אירוע הוקרה שערכו התיאטרון הלאומי הבימה בשיתוף המכון לקידום תיאטרון יהודי ותיאטרון הנפש לשמוליק עצמון -וירצר לציון 70 שנות יצירה על במות התיאטרון ו-90 שנה על בימת החיים.

על ההצגה

"יוסל רקובר מדבר אל אלוהים", יהודי בשם יוסל רקובר. אדם שאיבד את אשתו וששת ילדיו בעת התקוממות גטו ורשה, מתאר את שעותיו האחרונות של הגטו ושורדיו האחרונים באמצעות דפי צוואה לדורות הבאים שנמצאה בתוך בקבוק בין הריסות הגטו.
הצגה זו מציינת 75 שנה למרד גטו ורשה..

שמוליק עצמון-וירצר, המגלם את דמותו של כותב המכתב הוא שחקן, במאי, מנהל תיאטרון רב פעלים וכישורים, שגם בגיל 90 ממשיך לחיות את החיים במלואם ולהשאיר חותם בכל מעשה ידיו. הוא יזם והקים את תיאטרון זוית, יחד עם פנינה גרי, זהרירה חריפאי ואלכס פלג בשנת 1958. "זוית" נחשב בזמנו התיאטרון האוונגרדי הראשון בישראל. עצמון-וירצר שיחק בתיאטרון הלאומי הבימה במשך 30 שנה והוא ידוע כמי שיזם את הקמת שלושת השמוליקים (יחד עם שמוליק רודנסקי ז"ל ושמוליק סגל ז"ל והופיע איתם בברודויי ובפסטיבלים שונים באירופה ובאוסטרליה למעלה מ-950 פעם עם ההצגה: 'די קליינע מענשעלעך' מאת שלום עליכם. תקצר היריעה מלתאר את כל היוזמות והמעשים הברוכים בהם הטביע את חותמו. 

בשנת 1996 יזם את הקמת הרשות הלאומית לתרבות היידיש בישראל .

יזם והקים את תיאטרון 'היידישפיל' , התיאטרון הרפרטוארי הראשון והיחיד בשפת היידיש בישראל והיה מנהלו משך 25 שנים .

מאז 2015 משמש עצמון יו"ר פעיל של המכון לקידום תיאטרון יהודי ,שהיה שותף להקמתו בשנת 2006 יחד עם מוטי סנדק, מנכ"ל התיאטרון ,יהושע סובול,פרופ' פרדי רוקם, ד"ר ז'נט מלכין, איתן לוי, פרופ' גד קינר-קיסנגר, פרופ' יחיאל שיינטוך ואחרים.

במסגרת המכון מקדם עצמון את פיתוח אוסף תיאטרון היידיש און -ליין (בתמיכת הרשות הלאומית לתרבות היידיש בישראל, מפעל הפיס, ובית שלום עליכם),במסגרת המוזיאון און- ליין של התיאטרון היהודי בעריכת מוטי סנדק.

גלגוליו של הטקסט "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים"

בשנת 1946 בעודו ספון בחדר בית מלון בארגנטינה,בפרץ השראה של לילה אחד כתב צבי קוליץ ביידיש את הסיפור "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים" (יאסָל ראקאָווערס ווענדונג צו גאָט',)עבור גיליון יום הכיפורים לעיתון "די יידישע צייטונג". כעבור שנה, הסיפור מתפרסם בשנית, הפעם בניו יורק, בתרגום לאנגלית וללא שם המחבר. מכאן ואילך קיבל הסיפור חיים משל עצמו.

בשנת 1953, בתל אביב, הונחה מעטפה על שולחנו של המשורר ועורך כתב העת היידי "די גאלדענע קייט", אברהם סוצקובר, עליה רשום: "צוואה שנכתבה בגטו וורשה". על הטקסט או המעטפה לא נרשמה המילה "סיפור", או שם המחבר וגם לא מקור העיתון הארגנטיני שבו התפרסם הסיפור לראשונה.

בשנת 1954 ערך אברהם סוצקובר, את הטקסט הזה ופרסם אותו ביידיש ב"די גאלדענע קייט", כתב העת החשוב ביותר בשפת היידיש שלאחר השואה, כמסמך אותנטי שנמצא בתוך בקבוק בין חורבות גטו ורשה. סיפור זה תורגם בינתיים לגרמנית, צרפתית , אנגלית, הולנדית ופולנית ועורר הדים עצומים והתרגשות גדולה בכל מקום בו פורסם ,אף נקרא על ידי אנשי רוח רבים, ביניהם תומס מאן, יצחק בשביס - זינגר והפילוסוף היהודי הנודע עמנואל לוינס.

צבי קוליץ הגיב מיד לפרסומים האלה וטען כי הוא זה שחיבר את הסיפור וכי אין זה מסמך דוקומנטארי כלל, למרות כל זה האשימו אותו בזיוף וטענו כי הוא נוכל ומתחזה. בסופו של דבר נחשף הסיפור המקורי שפורסם בארגנטינה וכך הוכר צבי קוליץ כמחברו
.

צבי קוליץ

צבי קוליץ (1912-2002) נולד בליטא, נצר למשפחת רבנים דגולים.ב-1940 הגיע לארץ ולחם בשורות המחתרת אחר כך חי שנים אחדות בדרום אמריקה, לבסוף השתקע בניו יורק, שם עבד עשרות שנים כיוצר סרטים, מפיק בתיאטראות ברודווי ומרצה ב"ישיבה יוניברסיטי".

קוליץ כתב את התסריט והפיק את הסרט העלילתי הראשון דובר עברית בישראל "גבעה 24 אינה עונה" (1955) בהשתתפות אריק לביא ושושנה דמארי.

היוצרים:

יוסל רקובר מדבר אל אלוהים ,מונודרמה מאת צבי קוליץ בביצוע שמואל עצמון – וירצר, נגן: תומר עמיקם ,עברית: עדה פלדור,עבוד לבמה: שמואל עצמון-וירצר ומוטי סנדק, קונספט ויעוץ אמנותי : מוטי סנדק ,עיצוב: איתן לוי,עיצוב תאורה: מישה צ'רנבסקי ואינה מלקין,עיצוב מוסיקה :אבי בנימין

הופעתו של שמוליק עצמון-וירצר , קולו העמוק והמרשים, מבטו החודר, המוסיקה שהלחין אבי בנימין שהדגישה את עוצמת הכאב והזעזוע שחש אדם המודע לכך שבעוד זמן קצר הוא יימחה מעל פני האדמה בצורה אכזרית - היא בלתי נשכחת. בשיחה עמו אמר לי, שהוא רוצה להזים את המחשבה שיהודים הלכו כצאן לטבח. לדבריו, האנשים שעוד הייתה נשמה באפם הסתערו ברוח קרב ועשו את הבלתי יאומן הימים הנוראים הם תזכורת לפרעות ולאסונות שניתכו על עמנו ועל הצורך לעמוד תמיד על המשמר. מומלץ לאלו המאמינים שיש לזכור ולא לשכוח ולפעול בהתאם.

מופע הוקרה לשמוליק עצמון-וירצר לציון 70 שנה על בימות התיאטרון. 90 שנה על בימת החיים. בתיאטרון הבימה.