"דברים שאני יודעת" - מחזה על משמעות החיים בצל משפחה תומכת. תאטרון בית ליסין בשיתוף תאטרון חיפה.

צילום: כפיר בולוטין.

"דברים שאני יודעת" – מחזה אנושי ומרגש מאת אנדרו בובל בבימויו של משה נאור על המאבק לשמור על יציבות משפחתית בעולם מלא תמורות.

החצר המטופחת בווילה הנאה משמשת כמקום המפגש המשפחתי. בחצר הזאת העבירו את חייהם פראן (בגילומה של יונה אליאן-קשת)ובוב (גדי יגיל) וגידלו את ארבעת ילדיהם: רוזי (מיכל עוזיאל), פיפ (יעל וקשטיין), מארק (עידו רוזנברג) ובן (גיא גורביץ'). בחצר הזאת הבת הבכורה התחתנה. את החצר הזאת מטפח אבי המשפחה מעונה לעונה. ואל החצר הזאת מתנקזים סיפורי ההתבגרות המרגשים והכואבים של בני המשפחה. ממנה הם נפרדים ואליה כמהים תמיד לחזור.

כל תמונה במחזה מוקדשת לאחד מילדי המשפחה: הבת הצעירה, שנבגדה בעת מסעה לאירופה וחוזרת פצועה מאהבה ראשונה. הבת הבכורה, שנפרדת מהמשפחה וממשפחתה שלה בניסיון למצוא עתיד מרגש לה ולחלומותיה. הבן הבכור, שמטלטל את כל המשפחה עם משבר הזהות המינית שלו. והבן הצעיר, המוכשר והמוצלח, שמסתבך עם החוק. ההורים מקשיבים, מתווכחים, מנסים להקנות ערכים ולחנך. אבל תמיד מגיעה שיחת טלפון לא צפויה ואחד מבני המשפחה נמצא במצוקה וזקוק לעזרה.

דור דור וחלומותיו

כל דמות במחזה שונה מרעותה באופייה, תחושותיה ובתפיסת עולמה לגבי החיים ומשמעותם. בוב ופראן נלחמו על חיים טובים יותר עבור עצמם ועבור ילדיהם, להיות נטולי חובות ולהעניק לילדיהם את החיים שלהם עצמם מעולם לא היו. לתפיסתם ברגע שילדיהם יהיו מוגנים, הם יוכלו לצפות בהתרגשות לקצירת פירותיהם בעת הפרישה. ציפיותיהם לא מתממשים.

בוב, אבי המשפחה אומר בנימה של עצב: "זה לא היה אמור להיות ככה. חשבתי שהם יהיו כמונו, אבל יותר טובים מאיתנו. גרסאות משופרות שלנו. חשבתי שהם יחיו קרוב. שהנכדים יבואו לישון אצל סבוש וסבתוש..."

אולם בוב נאלץ להתפכח מהחלום שילדיו יוכלו לחיות חיים טובים יותר ממנו, ואולי בכך יספקו לו אישור על אבהות טובה. האם, פראן, שמכתיבה את ציפיותיה לילדיה, איך הם צריכים להיות ולחיות, רק גורמת להם להתקומם. כל אחד מהילדים, מנסה לפלס לו את דרכו הייחודית, להשתחרר מכבלי ציפיות ההורים ולקיים לעצמו חיים אותנטיים ונפרדים מבוב ופראן. הם מבקשים להשתחרר  מכבלים של "עצמי כוזב" שמותאם לסביבה ולציפיות החברה ולחיות את ה"עצמי האמיתי" שלהם, שהוא אישי יותר ואותנטי.

בדומה לילדים שאנו נחשפים לדמויותיהם במחזה, לדעתו של המחזאי אנדרו בובל, אפשר לומר על כל הילדים כי הם רודפים אחר חלומות שדור הוריהם לא יכול להבין. בסופו של דבר, אנחנו מגלים את האמת הפשוטה של החיים – שכל דבר מת – מה שמעמיד את כל החלומות באור חדש.

אף שאנו נחשפים במחזה לטרגדיות, לטראומות שהותירו חותם בגיבורי המחזה, לאהבות נכזבות, הוא מרגש, מלהיב, יש בו נימה קומית ומשעשעת, ורגעי צחוק לא מעטים, הרבה בזכות השחקנים הנהדרים, שנתנו הופעה לעילא ולעילא, ובראשם גדי יגיל בדמותו של בוב ויונה אליאן-קשת בדמותה של פראן.

מחזה מקורי וקסום. המוסיקה, התפאורה, התלבושות, עיצוב התאורה והתנועה מיוחדים ומעוררי התפעלות. מומלץ ביותר. 

היוצרים: מאת: אנדרו בובל, תרגום: דורי פרנס, בימוי: משה נאור, תפאורה: כנרת קיש, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, מוסיקה: שאול בסר, תאורה: קרן גרנק, תנועה: שרון גל.

משתתפים: יונה אליאן-קשת, גדי יגיל, יעל וקשטיין, עידו רוזנברג, מיכל עוזיאל, גיא גורביץ'.

תיאטרון בית ליסין, בשיתוף עם תיאטרון חיפה.

מועדים:

13.12.19 יום ששי שעה 21:00, דיזנגוף אולם 1

14.12.19 שבת, שעה 18:00 דיזנגוף אולם 1

14.12.19 שבת, שעה 21:00 דיזנגוף אולם 1.