נשים יולדות מאז ועד היום

נשים שחיו בשבטים פרימיטיביים ובקרב עמי ם פראיים, כותב על זה פרופ' ורג' אנגלמן אסף  תיעודים היסטוריים וקיבץ אותם בספר יוצא דופן

שהתפרסם ב- 1883,הוא גילה כי מתוך שלל התנוחות שהיו מקובלות אז אף לידה לא נעשתה בשכיבה על הגב.

אנגלמן         מציין את רופא הנשים והאנרופולוג ד"ר הרמן היינריך, שחקר את תנוחות הלידה בקרב עמים שחיו לפי מסורות העבר, הן פעלו לפי אינסטינקטים ולא הושפעו מאנשי רפואה. 

הנשים הסלאביות ילדו בעמידה זקופה, בישיבה זקופה ובכריעה, הנשים ההודיות ילדו בעמידה על שש, על הברכיים וכפות הידיים, הערביות והטטריות  נשענו על המרפקים והברכיים, בקפריסין ילדו הנשים בישיבה על כסא נדנדה, אצל המונגולים היולדת ילדה בתנוחת כריעה, כשהעכוז מונח על העקבים, היא היתה מוקפת בנשים מהמשפחה שכנות וחברות, גם האינדיאניות לא ילדו בשכיבה על הגב, מייג'ור פורוורד תת אלוף בצבא ארה"ב ומנתח מוסמך בקרב שבטים אינדיאניי אמר את היולדת עודדו בשקט בצחוק ובשירה.

אז מדוע אחרי מאות שנים החלו נשים ללדת בשכיבה על הגב? הסיפר מתחיל במנתח צרפתי אמברואז פארה 1510-1590 נחשב היום לאבי תורת המיילדות, מסבירה לורן דנדס פרופ' לסוציולוגיה. פארה פעל בהוטל דין בפריז שהיה בי"ח קתולי לעניים ונזקקים העתיק ביותר בצרפת..

זשהיו ברשותם סכינים יכלו לערוך ניתוחים לנשים שהתקשו בלידתן, וגם לעזור לחיילים פצועים בעיתות מלחמה. 

לאחר שפארה צבר נסיון החל להכשיר במלאכת המיילדות גברים שמקצועם ספרים, סנדלרים, חייטים, הנסיון שצברו פתח בפניהם דרך לגניקולוגיה, הם נחשפו למקרים טראומטיים בלידה,הצילו נשים ועוברים ממוות, פיתחו שיטה חדשה לפיה הלידה מקבילה למחלה.

ממשיכו של פארה היה פרנסואה שעסק בתנוחת הלידה, המליץ על שכיבה אולטימטיבית, באותה תקופה זה הפך לספר ההנחיות המוביל ביותר, תורגם לאנגלית בידי יו צ'מברלן גניקולוג נודע שגילה מחדש את השימוש במלקחיים, בספריו כתב כי השכיבה על הגב היא עם הגבהה קלה לראש היא לטובת היולדת  להקלה על כאבי הצירים ולנוחיות הצוות המטפל.

מסופר כאשר פילגשו של לואי ה-14 עמדה ללדת את התינוק הראשון, ב-1663 קבלה הדרכה ממאוריסיו שהמליץ לה ללדת בשכיבה כדי שהמלך יוכל לראות  טוב את הלידה, יש המייחסים לאירוע  המיוחד הזה את תחילתו של טרנד הלידה בשכיבה, היתה לרופאים גישה נוחה לניתור פעולות הלב של העובר, נח לבדיקה ווגינלית ולשימוש במלקחיים.

במאה ה-19 נתנו לנשים סמי שינה, שהשכיחו מהן את הכאבים, אנגלמן ציטט בספרו את פרנץ קארל  נייגל שחי ב-1777--1851 היה פרופ' למיילדות באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, הוא צפה מה עשו יולדות כאשר הצוות הרפואי יצא מהחדר, הוא גילה כי היולדות בחרו לא לשכב את תנוחת השכיבה.

במאות ה-19 וה-20 נמשכה המגמה להשכיב יולדות על הגב, בעקבות המהפיכה התעשייתית, הלידה גם עברה תיעוש, כלומר נדדה מהבית אל ביה"ח, את מקומן של המיילדות תפסו הרופאים שזכו בסמכות על גוף האשה, קשירת היולדות הפכה למקובלת ואיתם השימוש במשככי כאבים ובתרופות מרדימות.

בעזרת הורמונים,סינטטיים או אמצעי מכני כמו מלקחיים ואקום או ניתוח קיסרי אשר חילץ את התינוק מגוף האשה.

ההיסטוןריה של הלידה בישראל דומה להיסטוריה של הלידה ברב העולם המתועש.

מישל אוראן פרפ' למיילדות          חלוץ התומכים בלידה טבעית קרא תיגר על המצב הקיים, טען כי אם אנו רוצים לשמור על התרבות האנושית, עלינו להפחית את המדיקליזציה של הלידה, הוא קורא לנשים ללדת בשקט במקום פרטי בנוכחות מעט נשים, להתרכז בעצמן ולבחור את התנוחה המתאימה להן בכל רגע ורגע.

הוא מציע שנשאל את עצמנו על מקור מסורות העבר, ומהו הטבע האנושי והאמיתי, נחזור אליהם כדי להתרגש ולהתפעל מחדש בכל לידה ולראות בכל תינוק את הניצוץ האלוהי היקר שבו.