נעמה 7

את הפגישה הראשונה איתה אני בחיים לא אשכח.

השנה היא 2007 ושוב אני מגיע למפגש חברתי שבו כמעט לא הכרתי אף אחד.

זה היה יום ההולדת שלה וההתלהבות שלה היתה בהתאם.

אבל שלא תבינו אותי לא נכון.

התלהבות זה השם השני שלה.

נשים כריזמטיות מאוד תמיד משכו אותי אולי כי האש שלה מדליקה אש גם אצלי בלב.

לא חשבתי אז שגם אחרי 12 שנה נמשיך להיות בקשר בפייסבוק.

היא בן אדם של דרמה,של לחיות על הקצה ואין לי ספק שהיא עברה דברים בחיים לטוב ולרע.

אני הוקסמתי מהחום האינסופי שבה.

לא יכולתי שלא להתאהב באש הזאת ועד היום כשאנחנו נפגשים אני רואה את זה בעיניים שלה.

נשארה רק השאלה למה מעולם לא חצינו את הקו שמעבר לידידות.

זה לא היה רחוק משם.

נפגשנו גם לבד.

אני הרגשתי שהיו דקות נפלאות של קרבה בינינו.

אבל למרבה ההפתעה זה לא התפתח.

האם מישהו משנינו ויתר?

האם היא רצתה שאני יותר אחזר?

האם בגלל שנכוותה בעבר הרגישה שאין לה מספיק בטחון?

זכורה לי מישהי שמצאה חן בעיני ואחרי תקופה ארוכה של ידידות חשבתי שיהיה נכון לנסות להעביר את הקשר לפסים רומנטיים.

יצאנו ואפילו פתחנו את עניין הרגשות.

היא דרשה שאחזר לא פחות ולא יותר...טוב שלא הקציבה לי גם מסלול מכשולים.

אני נעלבתי כי הרי הכרנו ושנים היינו ידידים.

מה פתאום חיזורים עכשיו?

זה העכיר את האוירה והשיחה עלתה בטונים עד שהפיצוץ היה בלתי נמנע.

היא לא חברה שלי בפייסבוק מסיבות מובנות.

אבל נחזור לנושא הבלוג.

זה בכל זאת מוזר לי איך מהר ואולי מהר מדי חזרנו לאזור הידידות.

לא סתם ידידות.

אנחנו שמחים להיפגש,מתחבקים חזק... הקרבה נמצאת שם.

אבל יש גם סוג של השלמה שככה זה ישאר.

אז הנה כאן אני כותב... אני דווקא נשארתי עם סימני השאלה.

אני חושב שאם היה דייט נוסף לא היה מפריע לי להמשיך אותו ממש מאותה נקודה.

אי אפשר עכשיו לדבר על הדברים האלה.

זה מרגיש תלוש,זה בעיקר מרגיש מאוחר מדי.

אולי בגלל זה הקשר שלנו מחוץ לפייסבוק די רופף ולא יוצא לנו להתראות הרבה.

האם היא שלמה עם זה?

עד כמה שאני יודע אין לה קשר משמעותי בשנים האחרונות.

אני לא חושב שהיא רוצה להיות לבד.

אבל אחרי שנכווים גם היא כנראה נזהרת.

אותה בטוח הייתי לוקח לאי בודד.

אין מצב שחודש רק שנינו יחד והאהבה לא היתה נדלקת.

אין מצב!

אבל כבר אמרנו....אי בודד זה רק בספר על רובינזון קרוזו.

בינתיים אני ממשיך לעקוב אחרי הסטטוסים שלה בפייסבוק.

חיי המשפחה שלה מככבים שם.

אבל איפה היא בעצמה?

איפה הזמנים שהיתה נכנסת למסיבה וכל העיניים מסביב התמקדו רק בה?

והיא היתה חולפת במהירות מגיעה אלי ומתיישבת לי ל הברכיים.

פלא ששבתה אותי?

ואני עדיין אוהב אותה מאוד.

חשוב לי להגיד את זה.

אם אין ברירה אמשיך לאהוב אותה רק כידידה.

אבל תמיד עם המחשבה בראש "מה היה קורה אילו? בנסיבות אחרת? במצב אחר... "