נעמה 11
בחזרה לעולם הריקודים שלי
וזאת הכרות של יותר מ25 שנה...בחיי!
אני ממש רואה בדמיוני את המקום שבו עמדתי כשהזמנתי אותה לרקוד.
אני אפילו זוכר באיזה חלק של האולם עמדתי.
מאוד נהניתי לרקוד איתה אבל זה לא התמיד.
במשך השנים שוב נפגשנו פה ושם ויכול להיות שעוד רקדנו כמה פעמים תמיד קצר ותמיד מזדמן.
אחרי שהתגרשתי חידשנו קשר,הפכנו חברים בפייסבוק וגם נפגשנו פה ושם.
כבר יכולתי לומר בלב שלם שהיא מאוד מוצאת חן בעיני ואהבתי את החום שלה וגם חשבתי לעצמי שהיא בהחלט אישה מושכת.
אבל הלב שלי לא רצה להתאהב...זה לא!
בדרך כלל כשאני מכיר אישה ומזהה שזה יהיה קשר חברי אני חי עם זה בשלום ומניח לזה.
אבל פה יש גם תחושת פספוס.
בעיקר אני מרגיש שיכולנו להיות קרובים יותר.
זו בודאי אשמת שנינו.
לפעמים אתה בטוח שהצד השני מרגיש יותר מדי ואתה חושש שהוא ירצה יותר ממה שאתה יכול לתת.
אולי זה היה החשש שלי במקרה הזה כי לא יכולתי לתת אהבה שלמה כמו שנותנים בזוגיות...לפחות ככה הרגשתי.
אז נמנעתי ואולי נמנעתי יותר מדי כי גם עכשיו הקשר בינינו רופף מאוד.
אני עוקב אחרי הסטטוסים שלה וברור לי שהיא בנתה לעצמה מסגרות משלה ויש לה חיים שלמים.
אני כל כך מקווה שהיא מאושרת.
היא בחורה מקסימה ממש וחבל שאני לא יכול לתת ללב שלי פקודות להתאהב מתי שאני רוצה.
השאלה היא אם יש סיכוי ששוב נהיה ידידים קרובים ואולי קרובים יותר.
ועוד יותר מעניינת השאלה אם אני צודק ואם באמת לא יכולה להיות כאן אהבה אמיתית.
פעם יכולתי אולי לשים את הקלפים על השולחן ולהציע.
אבל איך אומרים לאישה "תראי,אני מאוד אוהב אותך אבל אני לא מאוהב בך"
ומה אם זה היה הפוך?
זה מעולם לא קרה לי אבל מה היה קורה אם ידידה הייתה אומרת לי.
"שמע,אני אוהבת אותך מאוד כאדם אבל לא מאוהבת בך".
האם הייתי נכנס לקשר זוגי עם אישה שאומרת לי את זה?
היום כנראה התשובה היא כן.
כי היום אין לי משהו טוב יותר.
אבל בטוווח הארוך יש פה בעייתיות.
יש לי ידידות בפייסבוק שהצלחנו להתקרב עד רמה מסויימת אבל בלי התאהבות.
נו טוב,אז הן נשארו ידידות.
זאת לא חברות מאוד עמוקה כי בלי זוגיות מלאה קשה להגיע לזה.
אבל זה מה שזה.
ידידות בסיסית שמספיקה להיפגש אולי לקפה או ארוחת בוקר פעם ב....
עדיין אני מעדיף את זה על ידידות שיש לי רגש אמיתי חזק עליהן וכמו שאפשר לראות גם לא מעט מילות בלוג נשפכות עליהן כי לא יוצא מהקשר מה שהייתי רוצה שיצא.
היא נמצאת באזור הדמדומים שבין אהבה להתאהבות.
דמדומים כי אני בכל הכנות לא מרגיש פוטנציאל לזוגיות.
ומצד שני אני חושב עליה,תוהה מה היא עושה ומרגיש כל הזמן שלא הצלחנו להתקרב מספיק וזה מפריע לי.
הייתי שמח אם הייתה קוראת מה שכתבתי פה...אולי היא תבין יותר טוב מה שאני לא מבין ואין לי אומץ להגיד לה.
אולי יהיה לה קל יותר לזרום איתי באזור הדמדומים.
אני לא רגיל להיות באזורים כאלה.
אדם שמחפש ודאות זה אני... וזה מה שמקשה עלי.
אבל לגרום לה לעורר ציפיות זה יותר טוב?
נראה,יש לי הרגשה ששם לא נאמרה המילה האחרונה בינינו.
מזמן לא נפגשנו.
אני חושב שגם היא מתקשה לקרוא אותי ובגלל זה לא ברור לה אם האדם הזה שרקד איתה ומקפיד לברך אותך ליום ההולדת הוא יותר בעדה או יותר נגדה.
יותר בעד בטוח.
הדלת פתוחה לרווחה את זה אני אומר בפה מלא!
אבל דלת פתוחה לאן...על זה לא יודע ולא יכול לענות...