נעמה 12
נשים שמצליחות להלהיב אותי הן נשים שהכי קל לי להתאהב בהן.
ככה גם התחתנתי.
זה היה מקרה פשוט של ריקודים שהובילו להתאהבות שהובילה לחתונה.
לא כל התלהבות או התאהבות גם מובילים לקשר זוגי טוב.
הנה מישהי שאני אוהב מאוד,נמשך אליה מאוד ומרגיש בכל ליבי שככל שאנסה יותר לגרום לה אושר זה רק יגרום יותר אומללות.
איך זה יכול להיות?
הבדלי טמפרמנט כנראה ודברים שמזכירים לי את מה שהיה לי קשה כשהייתי נשוי.
אני אוהב אישה שאוהבת מכל הלב אבל יש נשים שלא סתם מתרגזות,הן מתפוצצות.
הרמת קול,מטיחות בך את המילים הכי קשות, הכי פוגעות.
אני מכיר אנשים שהדבר הזה הוא אמת חיים עבורם.
אפילו פה באתר הזה היו כמה תגובות שהיו ישירות ומאוד לא נעימות בסגנון שלהם.
זה אופי של אנשים,קשה לי לחנך אותם.
ישירות,בוטות..בחירה שלא לעדן מילים.
זה כמו הויכוח על אוכל.
תמיד יהיו כאלה שיגידו שעודף תבלינים מטשטש את הטעם האמיתי של המאכל.
רק ש...יש מאכלים שבלי תיבול הם באמת לא טעימים.
ואני...ברוב המצבים בחיים אם לא מעדנים קצת את הביקורת כלפיי אני נפגע עד עמקי נשמתי.
לא בוכה אבל לוקח קשה.
משפטים שנוגעים בנקודות רגישות שלי הם משפטים פוגעים במיוחד.
הנקודות הרגישות שלי הן המקומות שבהם אני נוהג לבקר גם את עצמי.
מבנה הגוף שלי למשל.
יש לי בעיות עודף משקל כמעט מאז שאני זוכר את עצמי.
בסוף הטירונות שקלתי 70 קילו וזו היתה הפעם האחרונה שאני זוכר את עצמי ממש רזה.
יתר הזמן אני נע בין עגלגלות של 80 קילו ועודף קיצוני שביום רע הגיע ל130 קילו.
עכשיו אני איפשהו באמצע.
כשמישהו מעיר משהו על חוסר היכולת שלי לשים מחסום על הפה או על הכרס שלי אני מאוד נעלב.
להבדיל כשאישה אומרת שהיא נמשכת למראה שלי כמו שאני אני מרגיש בשמיים מרוב שמחה.
לפעמים שומעים בחדשות על מושג ההחפצה.
דוגמניות עם רזון קיצוני אומרות שמפריע להן שגברים לא טורחים להכיר אותן ואת האופי שלהן והן רק חיצוניות בשבילם.
ברגעים כאלה אני חושב "לא היה מפריע לי בכלל שיחפיצו אותי".
אומנם זה קצת מעליב אולי שאדם אומר "בשבילי אתה רק מה שבמחוץ".
אבל מצד שני למה זה שונה מאדם שאומר "בשבילי חשוב רק השכל שלך" ואחר אומר "בשבילי חשוב רק הלב שלך"
כל אדם לוקח מאיתנו משהו....אז אם מישהי רוצה לקחת רק את הגוף או הפנים בבקשה.
זה עדיין היה מחמיא עבורי.
זאת הסיבה שעניין המראה שלי הוא רגיש..כי מצד אחד אני לא מקבל הרבה מחמאות ומצד שני כשמעירים לי על ההשמנה זה לוקח אותי לסיבה שאני
לא מקבל הרבה מחמאות וזה מכאיב לשמוע את זה בכל פעם מחדש.
לכן אני נזהר קצת מאנשים בוטים.
היא אדם מאוד ישיר.
עד כמה שהיא חמה ואוהבת ונראית טוב ואין תחרות לחיבוקים שלה... אף אחד לא היה רוצה לחטוף משהו מהישירות שלה.
זו פשוט היכולת לייבש אדם בו במקום והיא עושה את זה בקור רוח ואכזריות לא מתפשרת.
ראיתי את זה קורה ולשמחתי לא אני הייתי הקורבן.
אני שמח שאני בצד השני.
כשהיא רואה אותי היא מתנפלת עלי ומחבקת אותי חזק חזק.
ברגע כזה אני לא צריך כלום.
מוכן לעבור לגור בין זרועותיה.
כל כך טוב לי...
לא נפגשנו מזמן מכורח הנסיבות.
ואם תשאלו אותי...אולי היא ציפתה שאני אזום יותר ואצלי חוסר יוזמה זו בעיה ידועה אז יצא שאנחנו לא נפגשים ולא נפגשנו כבר כמה שנים.
אבל הגעגועים הם שם.
בראש רצות תמונות ממפגשים קודמים שלנו.
פעם יצא שהגעתי אליה למקום העבודה שלה ורק מקבלת הפנים שלה הייתי חוזר שוב.
כמה שמחתי לראות אותה.
אני כן עוקב אחריה בפייסבוק.
לפעמים אני קולע בול ומצליח להשמיע שיר שהיא אוהבת.
היא עושה לייק או לב וברגע כזה אין מאושר ממני.
אילו יכולתי הייתי רוצה לנסות ולגרום לה אושר כל הזמן.
אבל אני לא מאמין מספיק בעצמי וחושש שלא אצליח בזה.
ואני לא מוכן לקחת על עצמי להיות זה שבגללו היא לא מאושרת.
אז יוצא שאני נמנע כרגיל והקשר נשאר חלש מדי...על הנייר בעיקר.
היא לבד עד כמה שידוע לי ובטח לא עם קשר רציני כי שום דבר כזה לא מוזכר בפייסבוק.
אולי גם היא נכוותה קצת יותר מדי פעמים ובחרה לותר.
מי יודע...
אני תמיד חושב לעצמי שהיא אישה כל כך מרשימה שחצי מילה שלה מאה גברים היו רצים אליה.
אבל הם כנראה פוגעים בה.
אני לא אשכח ערב אחד ושיחה שלה עם גבר שפגע בה.
מה שהוא חטף ממנה...לעיני כולם.
זה היה מחזה שקשה לראות.
קצת ריחמתי עליו...אבל יותר קינאתי בו.
כי בכל זאת הוא זכה בהרבה יותר ממנה ממה שאני קיבלתי.
לי היו כמה מפגשים חברתיים איתה וגם פה ושם פגישה של אחד על אחד.
משהו שיכל להתפתח אבל ברגע כזה של קרבה הסתכלתי בעיניים שלה ולא ראיתי את ההענות הזאת.
במקום זה הרגשתי תחושה של "זאב,שנינו יודעים שזה לא ממש יוביל לשום מקום".
אני זוכר את רגע הפרידה הזה כי היתה ממש נשיקה בפה אבל נשיקה קטנה כזו כמו של ידידים...ממש לא צרפתית.
וזה הכתיב את ההמשך שנראה ככה עד היום.
מבחן האי הבודד.
מסקרן מאוד במקרה שלה.
חודש איתה באי בודד עלול להיות יותר רע מטוב.
מצד אחד החום שבוער בה ירגיש לי נפלא.
מצד שני יש לה פתיל קצר ואני ממש רואה בדמיוני איך אני גורם לה להתפוצץ עלי כל פעם מחדש.
משהו שמזכיר לי את הנישואים שלי.
אין דבר יותר עצוב בעיני מאשר לאהוב אדם ולדעת שלא רק שאתה לא גורם לו אושר...אלא שכל מה שתעשה רק גורם לו יותר סבל.
זו אהבה רעה שצריכה להיגמר מהר לטובת כל הצדדים.
אבל יש בה המון כאב כי היא אהבה אמיתית רק שהתאמה אין.
אז אולי לא זוגיות.
בכל זאת ידידות יותר קרובה במשנה זהירות...אותי זה היה מאוד משמח.
ואם לא זה...אולי לפחות להיפגש פעם ב...
אבל עכשיו אף אחד מאיתנו כבר לא יוזם.
עד מתי? מי יודע?
שני אנשים שאולי החליטו שהם פשוט לא רוצים עוד לפגוע ולהיפגע.
איך שלא מסתכלים על זה השורה התחתונה פה עצובה בכל מצב.