נעמה 15

אנחנו מכירים כמעט שלושים שנה אז ברור שאני חייב לכתוב עליה...

כמו רוב הנשים שנכנסו ללב שלי גם היא הגייעה מעולם הריקודים.

ההתחלה נראתה כמו ילדה שפוגשת אח גדול ומתחילה איתו ספק בצחוק ספק ברצינות.

אני חושב שלשנינו לא היה אז מושג שאנחנו נישאר בקשר שלושים שנה.

מדהים איך דברים מתגלגלים בחיים.

והיו בהחלט תקופות של נתק בעיקר כי כל אחד בחר לרקוד במקומות אחרים.

אצלי זה קרה כי חיפשתי סוג אחר של ריקודים.

אצלה...אני חושב שהיא פשוט שמרה נאמנות למדריך אחד והלכה לכל מה שהוא ארגן.

לאורך כל השנים לי לא היה ברור איזה רגש אני מרגיש כלפיה.

בהתחלה היה בה משהו ילדותי קצת שמצא חן בעיני.

אחר כך היא השתנתה כמו שרובנו משתנים.

היום היא נראית לי אישה מאוד רצינית.

בכל פעם שאני מנסה לשבור עוד מסגרת(ואני עושה את זה הרבה) נדמה לי כאילו היא רק מקיפה את עצמה ביותר ויותר תבניות של "מה נכון".

זה מרחיק בינינו קצת.

למיקי גבריאלוב יש שיר יפה שנקרא "מילים ומחשבות".

השיר מספר על שניים שאוהבים אחד את השני ובכל זאת "ואהבתנו לא נדלקת".

למה זה קורה? או יותר נכון...למה זה לא קורה?

לפעמים זה בגלל שהרגש לפחות של אחד מהם לא אמיתי.

לא חושב שזה המצב במקרה הזה.

יש לי תמונה בראש של בילוי של שנינו ואני אפילו לא זוכר אם זה היה סרט או משהו אחר אבל זוכר שהורדתי אותה בבית.

נפרדנו בחיבוק ונשיקה רק ש...הנשיקה התארכה קצת.

הייתי מוכן להישבע שראיתי זיק של מבט בעיניים שלה שאומר "מה קורה פה?חלון חדש לרגש נפתח?"

ניצוץ שכמו שהוא נדלק ככה הוא כבה.

ואולי הוא לא היה בכלל...לך תדע.

כל החיים מלאים רגעים ולפעמים אתה תופס אותם ולרוב לא.

הנערה היפה מ"כרי דשא" שרק רצתה להיות איתנו על המזרון ואחרי שאחי וחברה שלה שחו לחוף נשארנו שם רק אני והיא לדבר שעות.

וכשירדה מהמזרון אפילו לא ביקשתי את הטלפון שלה...

סיפור חיי...לפגוש הזדמנות ולתת לה לחמוק.

מי יודע מה היה אילו...

אבל פה אני לא מצטער כי כל תסריט שלא כולל את גרושתי זה תסריט שלא כולל את הבנות שלי ועליהן אני לא מוכן לוותר אז במקרה הזה באמת לא נכון לבכות על חלב שנשפך.

אז עכשיו אנחנו ב2019 כמעט 2020

עדיין יוצא לנו להיפגש לפעמים אבל מעט.

יש לנו ידידה משותפת ולאחרונה נראה שאם הידידה המשותפת לא יוזמת בכלל לא יצא  לי לראות אותה.

מעניין שעל הידידה המשותפת לא הרגשתי צורך לכתוב.

אולי כי מזמן הבנתי ששם לעולם לא יהיה רגש אחר מאשר חיבה וידידות.

אבל במקרה הזה אני לא יודע.

מרגיש שמעולם לא היתה לי הזדמנות לבדוק לעומק אפשרות לחיבור רגשי יותר עמוק איתה.

וזה משאיר אותי סקרן.

מבחן האי הבודד כאן הוא סיכון ממש למרות שיש גם סיכוי.

לפני שלושים שנה השילוב בין הרצינות שלי ובין הקלילות והילדותיות שלה אולי היו יוצרים משהו טוב.

אבל היום היא אפילו יותר רצינית ממני וחזקה וכששני אנשים דעתניים נמצאים על אי זה עלול להוביל לעימות אם יהיו חילוקי דעות

ויהיו כמובן כי היא הולכת עם הזרם ואני כמעט תמיד נגד הזרם.

נו,גם ככה אין שום אי בודד והיא לא תשאיר את המחויבויות האחרות שלה כדי להתבודד איתי.

שנינו הגענו למקום מאוד מסוגר וממנו לפרוץ חומות כדי ליצור חיבור אחד עם השני שיהיה מעבר לידידות...זה יהיה קשה מאוד.