מי רוצה כרטיס זוגי חינם לסרט "1917"?

סיפור קצת ארוך, אבל שווה. כששרתי באל עריש, הצטרפתי לצוות שיצא כדי לפוצץ ערימת מוקשים שאותם אספו ערביי האזור בסיני וקיבלו תשלום על כך מצהל . המטרה הייתה לנקות את השטח מחומרי נפץ שעלולים להיות מופעלים נגדנו. בנקודה מסויימת עצרנו בצד הכביש וקצין וחבלן ירדו לשטח כדי לפוצץ את המוקשים. עוברת כחצי שעה, עד שנשמע פיצוץ אדיר ועננן עשן היתמר. נו, חשבתי תכף הם חוזרים. עובר זמן מה והם לא מגיעים. עובר זמן נוסף והם אינם. לפתע נשמע פיצוץ נוסף ולאחריו שקט. נשמתי פרחה, דמיוני כבר סיפר סיפור עצוב. רק אחרי זמן מה, הם חוזרים, בשלום. הסתבר שבדרך חזרה, הם גילו מצבור נוסף והתעכבו כדי לפוצץ גם אותו. ואגב, אותו חבלן הוא בעלי מזה שנים רבות....

לפני שנים רבות, שרתתי בצבא, בגולני. יחד איתי ביחידה, היה חייל פרסי נמוך, שלדבריו בכלל הגיע בטעות. הוא היה ספר לפני הצבא והבטיחו לו שיעשה טירונות קצרה וישרת כספר גם בצבא. אבל כולנו מכירים את הבטחות הצבא והוא מצא עצמו בטירונות גולני (הנמשכת חצי שנה !)הבחור לא הבין מה הוא עושה שם. גם המפקדים הבינו שהוא לא שייך, אבל היו חייבים לשחק את המשחק. באחד הימים התבקשנו לרוץ תוך 30 שניות עד לעץ שהיה שם. החייל הולך לאט, וגורר אחריו את הרובה. המ"כ שהתעצבן עליו החליט להענישו ופקד עליו - רוץ לכיוון הים עד שאומר לך לחזור. הבחור מתחיל לרוץ בצעדי צב ומתרחק לכיוון הים . כעבור כמאתיים מטר המ"כ קורא לו לחזור. הבחור לא שומע (או לא רוצה לשמוע) וממשיך. המ"כ פוקד על כל המחלקה לצעוק לו, הבחור לא מגיב וממשיך בריצה (איטית כמובן).סופו של דבר, המ"כ נאלץ לרוץ אליו והחזיר אותו. לי זה מזכיר עד היום את סיפורו של החייל האמיץ שוויק, ספר ומחזה של ירוסלב האשק.