איך שוברים שיגרה בימי מגפת הקורונה?

הקורונה שיבשה את החיים של כולנו וכולנו מתמודדים עם שבירת השיגרה.

שבירת השיגרה משפיעה על כולנו- והיא נחווית כמשבר:
התגובות למשבר הזה הן מגוונות ואישיות- לא בהכרח תלויות גיל .

יש מי שישתמשו במשבר הזה כמנוף:
לפעול ולעשות דברים שעד עתה לא עסקנו בהם: כתיבה, קשר טלפוני עם חברים, התנדבות (ניקיון לפסח….) ועוד.

שבירת השגרה ובעיקר הבידוד יכולים לייצר תגובות פסיכולוגיות שונות:
יש מי שישתמשו במנגנוני הגנה (שאכן תפקידם להגן עלינו מפני חוויות רגשיות שקשה להכיל אותן) כמו- הדחקה והכחשה (“…זה לא יקרה לי…” , “…אני ומשפחתי מחוץ לתחום הסיכון…”) ועוד.
הבידוד יכול לגרום לחוויית בדידות.
הניתוק הכפוי מבני המשפחה, מהחברים וממסגרות הפנאי עלולים להחריף את ההרגשה של בדידות וחוסר ערך.
תחושות של חוסר אונים, חוסר וודאות וחוסר ביטחון עלולים להגביר את החרדה.
החרדה יכולה לגרום לאי- שקט, הימנעות\ התפרצות, הסתגרות, אפאטיות ועוד.
החרדה עלולה להגביר את הדיכאון וייאוש. יכולים להופיע או להחמיר קשיי שינה.ועוד, ועוד.

ישנם כלים שונים להתמודד עם תופעת החרדה :
* לגייס את הניסיון:  אסטרטגיות התמודדות שהיו מועילות בעבר, יכולות לעזור לי היום.
* להיות עסוקים ופעילים- בהתאם למה שאוהבים: פעילות במחשב, מוסיקה (במערכת), פעילות גופנית (בבית), יצירה ואמנות, כתיבה, סרטים (בטלוויזיה), שיחות עם חברים (בטלפון, במחשב), בישול, סדר וניקיון (רק מי שאוהב…).
* למצוא תפקידים שיתנו ערך: להתקשר לעודד, להתעניין ולהפיג בדידות של אדם אחר, להתנדב (יש לא מעט עמותות וארגונים שיכולים להפעיל מתנדבים מהבית).
* לשתף אנשים ברגשות, התחושות, והמחשבות.
* לבקש ולהיות מוכנים לקבל עזרה: מבני משפחה או מאיש מקצוע.
האזינו לראיון שלי בגל"צ עם רזי ברקאי > http://bit.ly/2WrTozi