ריבקי. ליום השואה

"אני נוסע לראות את ריבקי" אמר סולי. לרגע עמדתי נדהם, הרי ריבקי מתה שם.

בטח הוא מתכוון לבורקה אני אומר לעצמי, ואז אני פונה אליו " בורקה גר באמריקה"

"אני נוסע לראות את ריבקי" הוא חוזר.

ריבקי נרצחה שם. אימא הייתה במריאמפול ומשם היא עלתה לארץ היא לא הצליחה לשכנע אותם גם לעלות. בורקה היה בן דוד שלה אבל היא ממש גידלה אותו בארץ.

לימים בורקה עזב לאמריקה, אני הייתי אצלו והוא כבר בא בימים. סולי ניצל מהאודים העשנים, אני בכלל לא הבנתי את הקשר שלו לריבקי, אבל ריבקי מסתבר היתה עימו יחד בבור ממנו הוא ניצל.

אותו לילה הפליגו חלומותיי לבית אימא, בורקה היה שם עם הכלב שלו שלא נתן לי להיכנס. אבל ראיתי אותו משוחח עם אימא. אני חייב להודיע לסולי שבורקה כאן, שלא ייסע לאמריקה אני אומר לעצמי. ניסיתי להיכנס לבית אבל הכלב מנע ממני.

שוב הלכתי אל סולי, הוא היה על מזוודות, "סולי" אני אומר לו " בורקה נמצא כאן אצל אימא שלי". שוב הוא אומר לי " אני נוסע לריבקי". "אבל ריבקי נרצחה שם"  אני אומר לו " הם רצחו אותה".

דממה. אני רואה את האיש קורס לפני. חושך.

לרגעים ניתקתי בכלל מהזמן והמקום, ראיתי את עצמי ואימא בחדר במלון. אימא אמרה שהיא הולכת לעבודה, ואני אמרתי לה שצריך למהר לאוטובוס שייקח אותנו

לנמל, הכרטיסים היו אצל אימא, היה דוחק נוראי בדרך לאוטובוס איבדתי אותה,

אולם ירדתי והלכתי עם כולם לכיוון השער, בשער נתתי פתק שהיה לי, והשומר אמר לי להמתין לאימא שתבוא עם הכרטיסים. לפתע כל ההמון שהיה באוטובוס החל לשוב על עקבותיו במהירות. " מה קרה" אני זועק להם מבעד הסבכה, והם עונים לי "שכחנו סרטיפיקטים". "ואיפה אימא שלי" אני צועק?

והוא עונה לי " אימא נשארה שם".

אפילוג: לפני זמן רב חזר בורקה לארץ כשהוא חולה בסרטן, הוא לא דיווח על בואו בגלל מצבו הקשה. בערב פסח הוא צלצל והיה צורך בעזרה על מנת להבין אותו עדכנתי אותו שוב ( כי עדכנתי את בתו במועד) שדודתי לושה אחותה של רבקי שנצלה שבאה "משם" נפטרה לפני כמה חודשים. למחרת היום הוא צלצל לבן דודתי וביקש לדבר עם לושה.

בורקה נפטר עקב מחלת הסרטן ב25.6.07, הוא זכה להלוויה צבאית בהיותו אלוף משנה.

סולי, סולומון פייגרסון שהדליק משואה ביום העצמאות האחרון נפטר גם הוא ב 2010.