דודה זהבה

סבי וסבתי קראו לה ג'נטיל (בלדינו זהבה) אשה צעירה ותמירה, עיניה בורקות עצמות לחייה גבוהות, שירתה בצבא הבריטי כנהגת.

השכלתה דידקטית סקרנותה בלתי נדלית, תולעת ספרים, בולעת הרצאות, נוגסת את החיים בביסים גדולים. בסופי שבוע כאשר היתה באה, היו מתחים בינה לבין סבי , כי היא אוטוטו נשקה ל-30 אביבים וטרם נישאה.

היא שיתפה אותי בחוויותיה, בבוקרו של יום בהיר נסענו לרמת גן, הענו לבית מגודר, גינה ענקית בה סחלבים וורדים צמחיה שטיפסה לגובה רב, ומעטפת של עצים מצלים. נולדתי בראשון זה היה משהו שונה ממה שהכרתי המרבדים הצבעוניים של סביונים כלניות ונרקיסים גם רקפות, ופרדסים עוטפים עם ריח משכר היו גם חמציצים וחובייזה. היינו ילדי טבע.

בעודנו ממתינות מתקרב אלינו אדם עטוף בגלימה לבנה , שערו וזקנו צחורים כשלג, כך דמיינתי תמיד את אליהו הנביא.

אני התרוצתצתי בין הערוגות וטיפסתי על העצים, בעוד הם יושבים על ספסל שהמתין בסבלנות ומדברים שעות אינני יודעת על מה. מדי פעם התבוננתי בראשו המפוסל ועיניו מלאות הבינה.

בפעם אחרת לקחה אותי דודתי אל הצלם המיתולוגי של ראשון יונה, הקירות והרצפות היו מכוסים בצילומים שחור לבן, עד היום אני אוהבת את צילומי השחור לבן הן מספרות על תקופות ומעבירות מסר חזק יותר מאשר תמונות בצבע.

גם על חתונה דרוזית לא פסחנו, עברנו מבית לבית, כיבדו אותנו בספלים קטנים עם קפה ובקלאווה, דודתי שואלת הרבה שאלות לדעת יותר על חייהם ומורשתם, ומשם עברנו לחדר אחר,הכלה היתה בסאטן לבן והינומה, עם חיוך בתולי, החתן היה לבווש בחליפה שחורה עם עניבה אדומה, היתה מוזיקה וארוחה דשנה, הם מקבלי אורחים נפלאים.

בפעם אחרת נסענו דרומה לעיירה של בידואים, מסביב מצויירות גבעות חול מדברי, ילדים יחפים מתרוצצים, ומרחוק ראינו את רועה הצאן עם כתמים שחורים ולבנבנים רועה את עדרו. קבלו אותנו בחמימות רבה.

זוכרת שישבה עם אבי פעמים רבות שחה לו על לבטיה ועל מחזריה, אבי היה אדם אציל שידע להקשיב (היום מצרך נדיר) וגם לתת עצה טובה  

מדוע כתבתי על דודתי, צברתי חוויות  וזכרונות לטווח ארוךו נהניתי מאד עם השנים סקרנותה לא התפוגגה. סקרנות זה נכס.

זוכרת אותה סקרנות שעם השנים לא התפוגגה.