ניפגש אחרי המלחמה
מלחמת לבנון הראשונה
כל אחרי הצהריים של אותו יום שישי, היו המון ישיבות והתכנסויות בחדר של המ"פ.
משהו היה באוויר.
בסביבות 20:00 רוני המ"פ אמר לי שזהו, הוחלט על פעולה צבאית, ואני צריכה עכשיו להתקשר לכל אלה ש"יצאו שבת", ולהזעיק אותם בחזרה לבסיס.
חיילי פלוגה ז', שהייתי הפקידה הפלוגתית שלהם, היו חיילים די חדשים, בקורס שהכשיר אותם לתפקידים שלהם בטנקים.
כמה צעקות חטפתי באותו ערב מההורים של החיילים.
את לא מתביישת? מה זה זה? שלושה שבועות לא היה בבית, רק חזר אחרי הצהריים, וכבר צריך לחזור חזרה?
אמהות בכו, ואני צריכה הייתי להיות חזקה.
על הבוקר, בשבת, התחילו להגיע הראשונים. חלק בטרמפים, וחלק, ההורים שלהם הביאו אותם.
עמדו חבוקים ליד המכוניות, והתקשו להתנתק.
אחרי הצהריים כבר היו כמעט כולם.
היה ברור שמחר עולים ללבנון, ושכל הלילה, בלילה אחד בלבד, יהיה עליהם ללמוד איך להפעיל את הטנקים, מה שלומדים בדרך כלל כמה שבועות טובים.
כל הלילה, וגם בבוקר שלמחרת, שעטו הטנקים, ורעמו התותחים, ובצהריים הועמסנו כולנו על ה"מובילים", שלקחו אותנו לכיוון לבנון.
ככל שהתקרבנו לעפולה, ככה התחלנו לנסוע יותר לאט, בגלל עומס התנועה המוזר שנקלענו אליו.
שיירות ארוכות-ארוכות של אוטובוסים, מובילי טנקים, ג'יפים, ומכוניות צבאיות, ונדמה היה שכל הכבישים נסגרו לטובת הצבא.
שום שמחה לא הייתה באוויר.
מתוך האוטובוסים האחרים נשקפו אלינו חיילים אחרים, עייפים ומתוחים, ואצלנו באוטובוס שרר שקט מקפיא ודרוך.
ברור שאני נכנסת איתכם ללבנון, צייצתי.
לא היה לי ספק שיאפשרו לי.
בְּקַלָּע פגשנו את שאר פלוגות הגדוד.
החיילות האחרות כבר פונו משם, ולי הודיעו שעלי להיפרד מכולם, ולהזדרז, כי תֵּכֶף וּמִיָּד אני חוזרת עם האוטובוס, שזה עתה הביאני.
הסתכלתי על החברים שלי, איך שהם עוטים על עצמם את סרבלי הטנקיסטים, חסיני האש שלהם, והשתדלתי למחוק כל מחשבה נוראית שניסתה להתגנב לי לראש.
ואז זה התחיל. נגשו אלי אחד אחד, חיבקו אותי, ונפרדו, וכל אחד נתן לי משהו.
חלק נתנו לי פתק עם שם ומספר טלפון.
תתקשרי לאמא שלי, תגידי לה שהכל בסדר. תתקשרי לחברה שלי, תגידי לה שאני אוהב אותה.
חלק הפקידו בידי דברי ערך, וביקשו שאשמור עליהם, או שאעביר למשפחות שלהם.
והיה אחד, שדאג להפקיד בידי אקווריום קטן ועגול, עם דג זהב.
צ'מרי לי עליו, ביקש.
הדרך חזרה הייתה מהירה. שלושה בלבד היינו באוטובוס. הנהג, הדג, ואני.
ולמחרת התחילה מלחמת לבנון (הראשונה) הארורה.
תודה
כיוון שבעבר כתבת לי מייל, ניסיתי לאתר את הכתובת [email protected] במערכת האוטומטית, אך הכתובת לא מופיעה אצלנו.
האם יש לך כתובת מייל נוספת?
תודה.