הדממה שהשתררה בגרמניה אחרי המלחמה

ארתור היה גבר צעיר מבטיח משכיל ביותר, בקיא בשפות עתיקות, בוגר לימודי תיאולוגיה וארכיאולוגיה, בלונדי בעל עצמות לחיים בולטות, בן 28 שנה ומלא באמביציה. הוא היה לאומן קנאי וקיצוני.

ב-1931 הצטרף למפלגה הנאצית, ב-1938 הצטרף ליחידת המודיעין של האס.אס. היא עסקה בסיכול פעולות אוייב, החקירות נערכו במרתפי בתי הסוהר שם עברו עינויים ולאחר מכן נעלמוהוא חי בזהות בזהות בדויה על שם אחיו וולטר שנהרג במלחמה.

עשרות שנים עטפה השתיקה למרות שהיתה לו משפחה עניפה ורבים היו מכריו שידעו שתיקה זו נשברה לראשונה כאשר תלמידו קיגל חקר והגיע לאמת, מהקורה שקהילה שלימה עוצמת עיניים וילד אחד בן 67 מתחיל לדבר.

אחרי מותה ששל אשתו הראשונה התחתן עם רופאת הכפר ואסף את שלושת ילדיו שלא ידעו שהוא אביהם וקראו לו דוד וולטר.

כאשר חקר גיקל  בעלי זהויות בדויות שצצו מאי שם והמציאו את עברם מחדש.

איך הוא השתלב בכפר בקלות שכזאת?  כל כך הרבה אנשים ידעו ונתנו לו להיות עם הילדים?  לא השקענו בזה מחשבה אמרו.השואה שיחקה תפקיד שולי במודעות של רוב הגרמנים.

בספר "זמן הזאב" כתב הארלד יינר ההדחקה וההשתקה של מחנות ההשמדה נמשכו זמן רב אחרי המלחמ ה, כשהעולם התחלחל מהרצח התעשייתי הגרמנים עסקו בחורף הגואה, בגניבת פחם ותפוחי אדמה.. כתב תיאודור אדורנו לתומאס מאן, ההדחקה וההכחשה הם כה גדוליםשהם מאמינים שלא היו נאצים מעולם.

חנה ארנדט כותב הם הפכו את עצמם לקורבנות כאשר הגיעה לגרמניה ב-1945 נדהמה מהמלל האינסופי, סיפרו על הרעב ועל ההפצצות ועל סבלם הרב שוב ושוב ושוב, אף לא מילה אחת על גורלם של החיהודים.

צל כבד הוטל על אירופה כולה רק לא על גרמניה, במה שהם התעסקו עיסוק מאגי וקדחתני בהכחשת המציאות. את האמריקנים התמיהה העובדה שעם שוך הקרבות הם לא יצאו לרחובות להתחשבן עם הנאצים, (הרי 99% מהם הרימו את היד להיי היטלר)  היסטוריונים רבים רואים היום במחיקת העבר והכחשתו זה מה שאיפשר לגרמניה החדשה לקום. מליוני נאצים מושבעים שילובם היה כרוך בסדרת חנינות ןבחוק ההתיישנות, מקומם.אירועים כאלה לעולם לא מתיישנים.

גיקל שהעלה את כל הפרשה, שייך לדור של 1968, דור מחאת הסטודנטים, דור שבירת המוסכמות, דור שהתעמת עם הוריו מה עשיתם בזמן המלחמה? מאידך הוא מוסיף הם למדו פוליטיקה באוניברסיטה, שאבו מידע מספרים עבי כרס על פשיזם, אך לא קישרו את זה לבני אדם.

ן  מה שמפתיע שיש כל כך הרבה מידע, וכל כך מעט ממנו מוכר.

פרופסור סמואל זלצבורן אומר ההתעמתות עם הנאציזם והשואה מתוארת לעיתים קרובות כסיפור הצלחה, מה שתקף לחלק קטן משכיל וליברלי לא תקף כלל לרב הציבור.לכן אני רואה שסיפור ההצלחה הוא אחד השקרים הגדולים של גרמניה לאחר המלחמה, ואולי המפתח לשתיקה הוא חוסר הענין כי אף אחד לא התעניין, גיקל לא שבר את השתיקה אלא את חוסר העניין.