מוטקה > בלוגים > עניינים של יום יום > קפה מוות, איזה שם נורא

קפה מוות, איזה שם נורא

קפה מוות הוא שם של קבוצת אנשים, המתכנסים לשיחה אישית. הקבוצה קבועה וגם הנושא קבוע - מוות של אנשים קרובים. למרות השם הקשה, השיחה נעימה וקולחת. היא עוזרת לאנשים לדבר על הנושא החשוב, שאנחנו נמנעים מלעסוק בו. השיחות הללו תורמות למשתתפים ויוצרות אפשרות להעלות נושאים שאינם נידונים בדרך כלל. התוצאה טובה.
קפה מוות, איזה שם נורא

ראיתי כתבה במחשב וחשבתי שזה מעניין. חיפשתי ומצאתי כתובות אחדות והתברר לי שיש כמה וכמה  קבוצות שנפגשות כדי לדון בסוף החיים - בירושלים, פרדס חנה, חיפה, גדרה, תל אביב ועוד ועוד. לא ידעתי מה זה עושה ואני מניח שאין לי הרבה מה להגיד, אבל אולי לשמוע.
הקרובה לי ביותר מתקיימת בתל אביב ובאתי אל סלון ביתי מרווח ונאה בצפון העיר ושם התכנסו מנחָה ועוד שבעה אנשים, מגיל 30 ועד למעלה משמונים. נפגשים כדי לדבר והנושא הוא, כמובן "מוות".
יש הרבה קבוצות כאלה בארץ, מסבירה המנחה, שבביתה מתקיימת הפגישה. "בתרבות המערבית, משום מה, הנושא איננו קיים", היא אומרת. בתרבויות אחרות, מסתבר, מדברים על מוות, מתעניינים בזקנים ובאלה שמגיעים לסוף חייהם ואין נמלטים מן השאלה הכל כך חשובה. העיר מישהו בשיחה, "החיים הם מחלה טרמינלית".
עצם הדיבור על המוות, מסייע לחיים. כל קבוצה דנה בנושא כפי שחברי הקבוצה רואים אותו. בקבוצה שלי (חמש נשים ושני גברים) היו שסיפרו על מות יקיריהם (בן, בעל, אחיין) והיו שסתם סיפרו. קשה לי להסיק מסקנות, אבל הבנתי, שהדיבור בקבוצה מועיל. הוא מסייע לאנשים לעבד את תחושותיהם לאירוע החשוב כל כך. רבים לא מצליחים להיפרד כראוי, ועדויות על כך מצאתי בכתובים בנוסח "לא הצלחתי לומר שלום" או "לא הצלחתי להיפרד". לאנשים, מסתבר, היה מה להגיד. רק פחדו או לא ידעו איך להגיד. איך לפנות לאדם שנמצא על ערש דווי ולהגיד לו בחיוך דברים טובים...
האם הקבוצה תיתן פתרונות? למשתתפים פתרונות... אבל הקבוצה מסייעת לאנשים לחשוב ולהבין את תחושותיהם. זה יכול להקל על ההרגשה.
הבנתי ממנחתנו, שזו הקבוצה הששית שלה ובדרך כלל אמורות להתקיים שש פגישות. אבל יש קבוצות, שישבו כבר תריסר או 15 פעמים ואינן רוצות להפסיק. זה עוזר. 


קפה: הכל דיבורים

כל הנושא נולד ב-2011 באירופה. פרופ' עמיה ליבליך, פסיכולוגית מוערכת וסופרת מצויינת, הביאה את המפגשים לארץ. היא החלה בקיום פגישות בביתה והנושא התרחב ופרץ. והקפה?
כחובב קפה, שאלתי את המנחה שלי בטלפון והיא השיבה: "כל סוגי הקפה הטוב. איזה שאתה רוצה וגם עוגה טובה".
מנסיוני, אני יכול לומר שהרצון לדבר חשוב יותר, אבל הקפה והעוגה עוזרים. אולי גם ימצאו שם אחר לקבוצות האלה.  

מוות חסר משמעות

בהזדמנות זו אצטט את דברים של פרופ' יורם יובל במאמר על קוהלת:   

"האם החיים הם סבל מתמשך, שבסופו מחכה לנו מוות חסר משמעות? כן. האם החיים מתנה מופלאה וחוויה מתמשכת של משמעות ואהבה? גם כן".

בנק לא נורמלי

תארו לכם, שבנק בישראל היה שולח לכם הודעה: "הכנסתי לחשבונכם 15 ש"ח, שנוצרו בגלל טעות של הבנק לפני חמש שנים"... הייתם, בוודאי, חושבים שזה בנק לא נורמלי. ובכן, מה שלא נורמלי בישראל, כנראה אפשרי ומקובל בארצות האחרות.
הובא לידיעתי מכתב רשמי, ששלח הבנק המלכותי הסקוטי (The Royal Bank of Scotland) לישראלי, בעל חשבון לא גדול. הבנק הודיע: "נפלה טעות בחשבונך בשער ההמרה של השקל ללירה שטרלינג בשנים 2011-2014 והסכום מגיע ל3.39 ליש"ט". בעברית: כ-15 ש"ח.
לא יאומן.

הגדרה
אברהם שלונסקי מגדיר: "מהו שיעמום? כשאתה יושב בהרצאה, מציץ בשעונך בשעה 12 ונדהם לראות שהשעה רק עשר".

תגובות  6  אהבו 

1010
14/06/20
בנושא זה יש גם ספר קטן שנקרא. ״נינוחות״ - על המתנות שהזקנה מעניקה לנו שכתב וילהלם שמיד
לא ידעתי על הספר "נינוחות", אבל יש עוד כמותו. לדעתי, טוב שיש.
14/06/20
השם (קפה מוות) אולי לא סקסי, וגם לא הנושא, אבל מה לעשות? צריך להסתכל לו בלבן של העיניים...
הנושא מעניין וחשוב, ואני שמחה לשמוע שיש קבוצות שיח כאלה...
תודה גלית, יש קבוצות שעוסקות במוות והן קבוצות מעניינות וחשובות. אני מניח שתוכלי למצוא באינטרנט קבוצה באזור שמתאים לך. בקבוצות כאלה מדברים וכל אחד מספר מה שבא לו. לדעתי, זה מאד עוזר.
אני מארגנת מפגשים "קפה מוות" בחיפה. מדברים על חוויות הקשורות למוות-נושא רגיש וחשוב לכל אחד. עד כמה שמדברים יותר על מוות ,פחד מוות ירד.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

בנק הוא לא ידיד
בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם. רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי...
לקריאת הפוסט
לילה ללא שינה
על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020...
לקריאת הפוסט
זיקני ציון
היום, במלאות כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן,...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה