התמודדות עם דחיינות במצבים של ניחום אבלים
בד"כ אין אדם שאוהב ללכת לניחום-אבלים, אך אנו מכירים במחויבותנו להקל על הבדידות הקשה כל כך, שמלווה את האובדן שנחווה.
הימנעות ממשימות בלתי נעימות הינה תגובה מאד טבעית לעיתים אנחנו מתרחקים מהסובלים. לא משום שלא אכפת לנו, אלא משום שאנו פשוט לא יודעים איך להתנהג ומה לומר ואז הכי נוח להיכנע לחששות.
במצבים בהם אנו דוחים או נמנעים מלבצע משימה, אנו מכנים את עצמנו במלים שליליות שלא יפתרו כלום. המילים יכולות לגרום לתקיעות ולדחיינות שמלווים לעיתים קרובות במתח ומחשבות טורדניות ודאגות , בגלל שיש מחויבות, וכל עוד לא עושים את המחויבות קיימת תחושת אי נעימות.
דחיינות קוראת במצבים בהם קימת, רתיעה מביצוע המשימה, כי לא סומכים על יכולת אישית - חוסר בטחון עצמי.
על מנת לסייע להתמודד ביתר קלות עם משימה המורכבת והלא נעימה של ניחום אבלים ישנם מספר ככללים שיעזרו לך.
נסה לעמוד מול הנטייה הראשונית, להימנע מהתחושה הלא-נעימה שגורם לנו סיבלו של האחר. הרגשת הבדידות שמלווה כל אובדן משמעותי, עלולה להיות הרסנית. נוכחותך חשובה מאד. המעשה הפשוט של לגעת בכאב של חברנו, בעצם מפחית את הקושי שלו. כשאתה בסך הכל נוכח לידו, אתה למעשה מקל על תחושת הבדידות שלו. לא תוכל לקחת או להעלים את האובדן של חברך, אך ביכולתך לתת לו להרגיש פחות לבד.
תן לו לדבר. רובנו לא יודעים לומר את המילים הנכונות לחברינו הכואבים. אך ביכולתך להטות אוזן, לתת כתף בשביל להישען עליה, או להציע חיבוק חם. ולעיתים קרובות זה בהחלט מספיק בשביל לעודד
זה נכון, אבל לא מספיק
יש לעמוד לאורך כל הדרך לצד האבל,ולא להסתפק בביקור אחד חד פעמי-לא מספיק
לתת תמיכה וכתף בהמשך דרכו,
ניחום אבלים, מעבר למצווה, זו חובה. נעימה או שלא נעימה זו לא השאלה, זה חלק חשוב ביותר בחיינו, בו אנו יכולים לעשות מעשה טוב, ולקוות שלא יצרכו לעשות את אותו מעשה טוב עבורינו, בקרוב, שהמוות יבוא הוא יב...
ניחום אבלים, מעבר למצווה, זו חובה. נעימה או שלא נעימה זו לא השאלה, זה חלק חשוב ביותר בחיינו, בו אנו יכולים לעשות מעשה טוב, ולקוות שלא יצרכו לעשות את אותו מעשה טוב עבורינו, בקרוב, שהמוות יבוא הוא יבוא, אבל שיבוא מאוחר ככל שרק יהיה לנו מזל לזכות באריכות חיים, עם בריאות והרבה הנאה.