מרכז "נא לגעת" חוויה חובה
לפעמים דומה שאנו מדחיקים דברים, מעדיפים לראות, לשמוע, לקרוא ולכתוב על הדברים היפים והנעימים ומנעמי החיים הטובים. אולם יש אנשים שעולמם קצת שונה, אנשים בעלי מוגבלויות, חירשים ועיוורים ובעלי תסמונת 'אשר' הסובלים מלקויות שמיעה וראייה גם יחד אשר עולמם והחווית שלהם קצת שונות, שונות לחלוטין. הגענו קבוצת בלוגרים ובלוגריות לפגוש ולהרגיש, לחוש ולהבין וכן קצת רציונליות והרבה רגש בלהבין את עולמם האחר. המפגש בעולם הזה שמתקיים במרכז "נא לגעת" הוא לדעתי חובה לכל אחד ונותן לנו האנשים הרגילים נקודת מבט חדשה על האחר והשונה והבעיות של האחר אתן הוא מתמודד.
מרכז נא לגעת ביפו הוא במה לתרבות ואמנות יוצרת, המקדמת דיאלוג שוויוני במטרה להוביל לשינוי חברתי מתוך אמונה ברוח האדם וביכולתו לגעת ולשנות.
המרכז פועל בכל ימות השנה ומעביר ערכים של פתיחות, סובלנות וקבלת השונה ומספק לקהל הרחב חוויה מעצימה וייחודית.
אני חייב להסביר את התהליך של "נכנס פנימה": אנחנו נפגשים עם המלצרית שלנו (מעיין) בפרוזדור אפלולי מואר חלושות, מתבקשים לעמוד בשורה ולהניח ידיים על הכתפיים של מי שלפנינו, והמלצרית אוחזת ביד של הראשון ומובילה אותנו פנימה דרך דלת ווילון שחור לתוך עולם חשוך לגמרי
מרכז "נא לגעת". ששת שצ באחד מחדרי לִבִי, פינה חמה והערכה למפעל, מקום עבודתי קרוב ל30 שנה, על שדאג להעסיק עובדים בעלי מוגבלויות. בשנים האחרונות באגף הלוגיסטיקה, אחראי על מכלולים, ווסתי...
מרכז "נא לגעת". ששת שצ
באחד מחדרי לִבִי, פינה חמה והערכה למפעל, מקום עבודתי קרוב ל30 שנה, על שדאג להעסיק עובדים בעלי מוגבלויות.
בשנים האחרונות באגף הלוגיסטיקה, אחראי על מכלולים, ווסתי לחץ וכלי מדידה, ובקשר יומיומי עם העובדים. ביניהם, בחורים, אילמים חרשים.
נִדְבָרְנוּ בכתיבה על פתקים, ויד אוהדת על השכם, ונכונות גדולה לסייע בידם ככל האפשר, תוך יחס קורקטי חברי, והתעלמות ממגבלותם.
ביום עזיבתי את המפעל, ויֶצִיאָתִי לפנסיה, נפרדנו בחיבוקים ולחיצות ידים, ופנים מאירות מהעובדים המסורים האלה.
ששת ידידי, חשוב לבקר במרכזים שלהם, להושיט יד לעיוור, ואוזן קשבת לאילם והחירש, ולא רק.
חג פסח שמח. (חיוך).
בהחלט ראוי לביקור