פרשת השבוע כי תצא
לכה דודי לקראת שבת
שבת שעברה הקריאו בבית הכנסת את פרשת שופטים, היה לי קשה לחבר את המלה כנסת עם שופטים, שופט הפך אות קלון בימינו ומטרה לחיצי תרעלה של השלטון.
השבת חשבתי להרגע בפרשת כי תצא, והאמת ממש לא להרגע התורה מתירה לקחת שבוית מלחמה ולבעול אותה, חלילה לומר לאנוס, ככל שהתעמקתי הבנתי למה התרחקתי מהדת.
לקראת סיום הפרשה התעודדתי קצת
לרגע בא לי לסגור את החומש ממש ממש לא מצאתי קצת רחמים עד שהעין צדה ציפור בקן מה שלקח אותי למחוזות אחרים: ו כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים. ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.
כעת כבר הייתי בשיר של ביאליק זה שלמדנו בגן
קן לציפור
בין העצים,
ובקן לה,
שלוש ביצים.
ובכל ביצה -
הס, פן תעיר! -
ישן לו
אפרוח, אפרוח זעיר
וגם אני מוצא שיש סוציאליזים בתורה וזה כבר עושה לי את היום
יד לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
הנה האבן המייסדת להסתדרות.
רציתי לכתוב המון על תנועות ההתנגדות של הנשים לכל הכתוב לעיל ובכלל לעסוק קצת במאבק לשיווין אבל פחד שמישהי תפגע קשות בגלל שתפסה אותנו בביצים נמנעה מחשבה זו מלהתפתח הלאה. - וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. יב וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ: לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ.
שבת שלום
היגיינה, זה העניין היום.
י כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל-אֹיְבֶיךָ: וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע. יא כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה--וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יב וְהָיָה לִפְנוֹת-עֶרֶב, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְיָצָאתָ שָּׁמָּה, חוּץ. יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ, עַל-אֲזֵנֶךָ; וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ, וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ. טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ: וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. {ס}