לי אן דוגמנית צלמת וחוחמת

לי היתה גבעולית ותמירה, אשה מיוחדת היתה בעלת יופי קלאסי.

בעבר בילדותה צולמה על ידי אביה גם בעירום זה לא היה חריג במשפחתה. 

בשנות ה-20 לחייה היתה דוגמנית אופנה בניויורק בשנות ה-20 של המאה הקודמת, משם המשיכה לפריז שם צילמה אופנה ואמנות, צברה נסיון רב בדוגמנות כאשר צולמה על ידי אביה, למדה ממנו גם את טכניקת הצילום.

במשך שנתיים בגיל 19 הופיעה במגזין ווג, והיתה הדוגמנית המבוקשת ביותר וצולמה על ידי הצלמים המובילים של אותה תקופה. אך היא לא הסתמכה רק על ידי יופיה, נסעה לפריז בכדי ללמוד מהצלם הסוריאליסטי מאן ריי הפכה למוזה שלו גם למאהבת, לעיתים הטיל עליה משימות צילום כדי שיהיה לו זמן לצייר, גילתה את טכניקת הצילום הנקראת "סולוריזציה" .

כאשר חזרה לניויורק פתחה סטודיו לצילום, בשנת 1934 הכירה את איש העסקים המצרי עזיז אלועי ביי, נישאה לו ועברה למצרים, שם המשיכה לצלם ולתעד את הסביבה המצרית את המדבריות, "פורטרט החלל" נחשב לאחר העבודות הסוריאליסטיות החשובות שלה.

כאשר מיצהת את אהבתה ואת הסביבה המצרית שבהנ לפריז פגשה את הצייר והאוצר הבריטי רולנד פנרוז שהתה בלונדון כאשר פרצה מלחמת העולםפ השניה, לא שתה לתחנוניהם של משפחתה נשארה בלונדון, ועבדה כצלמת עיתונות בסיקור המלחמה. קבלה הסמכה מאת הצבא האמריקני, תיעדה את הבליץ ואת ההפצצות הבלתי פוסקות.

בשנת 1942 שיתפה פעולה עם הצלם דיוויד שרמן, נסעה לצרפת זמן קצר לאחר הפלישה לנורמנדי, תיעדה את השימוש הראשון בנאפלם במצור סן מלו, לאחר מכן עברה למחנות ההשמדה בוכנוואלד ודכאו, צילמה את הזוועות הנוראות את הילדים הגוססים, תמונות אלו רדפו אותה ללא הרף ולא הירפו.

לאחר תום המלחמה חזרה לאנגליה החלה לסבול מדכאון קליני מה שהוגדר כמאוחר יותר כפוסט טראומה. ב-1946 חזרה לארצות הברית, גילתה שהיא בהריון מפנרוז הם נישאו וב-1947 נולד בנם אנטוני.

הם קנו חווהבסאסקס, בשנות ה-50-60 המקום הפך לעליה לרגל כמו מכה עבור האמנים. אך מראות המלחמה וזוועותיה המשיכו לרדוף אותה ולא וויתרו.

מילר נפטרה מסרטן ב-1977בגיל 760 שרידיה נשרפו האפר פוזר בגן עשבי המרפא שאותו טיפחה. אנטוני בנה יירש את החווה, בה ניתנים כיום סיורים מודרכים.

בשנת 1985 הוציא בנה לאור את הביוגרפיה הראשונה בשם" החיים של לי מילר", לאחר מכן יצאו ספרים רבים בעיקר כנלווים לצילומיה,  אנטוני בנה ושרמן כתבו את הספר "המלחמה של לי מילר"ב- 2005 עובד סיפור חייה למחזה מוזיקלי, ב-2015 תערוכה על עבודותיה בגלריית הדיוקנאות הלאומית של סקוטלנד אשר נקראה "לי מילר ופיקאסו"  באותה השנה ייצא הרומן ההיסטורי האשה בתצלום" מאת דיינר גינתר  הסובב את מערכת היחסים בין מילר למנריי בפריז של שנות ה-30.

אכן אשה אמיצה נטלת פחד אך גם רגישה,הקדימה את זמנה בשנים רבות  לא הסתמכה רק על יופיה, וןאיתגרה את עצמה באותן תקופות בהם האתגרים היו רבים." אשה מיוחדה לכן כתבתי עליה.