הצפון אבל לא כוכב

שכונת כוכב הצפון שבצפון תל אביב, היא מן השכונות העשירות ביותר בעיר. שכונה חדשה, שבתים אחרונים בה עדיין נמצאים בשלבי בניה, אך רובם כבר מאוכלסים. שדרות רחבות מאד ומוצלות, גן ציבורי רחב ידיים ומטופח ובאחרונה נוסף גם קניון מסחרי, שהחנויות בו מותאמות לתושבים שמסביב. מעניין ללכת לראות. 
בימים אלה של סגר, החנויות ברובן סגורות ובתי הקפה לא פתוחים לישיבה. הכסאות והשולחנות אסורים בשלשלאות או נעלמו בתוך החנויות. בשעת צהריים חמימה אני רואה תור ארוך מחוץ למסעדה המרכזית וכארבעים אנשים עומדים, שומרים על ריחוק וממתינים בסבלנות לתורם. אופניים ואופנועים של "תן ביס" ושל "וולט" יוצאים ובאים וגם אחד של "מקדונלדס" מופיע. אני מבין שתושבי השכונה אינם אוהבים לבשל והם היו מעדיפים לשבת בחוץ בבית הקפה או להיכנס למסעדה. אבל בימים טרופים אלה, הם מוכנים לעמוד בסבלנות בתורים.
הלכתי לטייל בקניון הקטן יחסית ומתוכנן יחסית והופתעתי. הליכה בצהרים היום בשמש – לא נעימה. מסביב לקניון יש גגון, שאינו מצל. סככה, שלא תעצור את הגשם כשיבוא ואינה מטילה צל להולכי הרגל שמסביב לקניון. נכנסתי פנימה למעבר בין חנויות ו...אין גגון לצל או לגשם. בעל חנות ובעל יוזמה התקין סוכך קטן. לא די ולא מספיק.
אפשר להיכנס לפיצריה (אין אנשים) או לחנויות אחדות שפתוחות. גם הקיוסק פתוח. אבל רק לקחת ואז אפשר לשבת על ספסל בשדרה. ישבנו והיה נחמד ונעים, אבל לא תחליף לבית קפה. טוב, יש סגר שמישהו החליט עליו.
לא נראה לי שבשכונה כל כך יוקרתית יהיה קניון כל כך בינוני. האדריכל קיבל, כנראה, אישור מן הטכניון. אני, לטכניון לא הייתי נותן אישור.

התקווה היא עוגן לעתיד

דברים של הסופר דוד גרוסמן בהרצאה בפתיחת יריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט ב-13 בספטמבר והיא הועתקה למאמר בהארץ:
"ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו."

ספר און ליין
היום, בימי קורונה, אנשים מרבים לקנות "און ליין". אז מסתבר שגם ספר אפשר.
התקשרתי במייל אל הספריה והשארתי הודעה שאני מבקש את הספר החדש של ישי שריד, "מנצחת", שיש לו כבר שם טוב. למחרת קבלתי טלפון: "אינני יכולה לרשום הזמנות, אז תתקשר. הספר צריך לחזור". הדוברת היתה נחמה ירון, הספרנית.
לא עבר אלא סוף שבוע אחד ושוב טלפון מנחמה: "שליח יביא לך את הספר הביתה".
הופתעתי, כי לשירות כזה לא ציפיתי. ואז הגיע אלי הספר ואיתו מסיכה, שעליה מודפס: "הספריה הציבורית גני תקווה, בדרך לעוד ספר"...
הלכו לאיבוד
מבוקשים אברי ואילנה, שלמדו בבית ספר ברמלה בשנת 1960 לערך אצל המורה חנה דקל. להתקשר אלי בטלפון 052-8232680 או במייל [email protected]