אין מרד נגד הגלובליזציה

הספר "המרד נגד הגלובליזציה" מאת נדב איל, נחת על שולחני בימים אלה, בדיוק כאשר הרמאי מנסה לא לעזוב את כסאו בוושינגטון. הספר לא חדש, אבל יש בו נופך מיוחד כאשר האיש שתרם רבות למרד נגד הגלובליזציה צריך לעזוב את כס הנשיא. דונלד טראמפ ביטל את הסכם פאריז למזג האויר, נלחם באיחוד האירופי ביקש לעצור את ההגירה לארצות הברית וכדומה. נימוקיו ש"אמריקה תחזור להיות גדולה" הופרכו לחלוטין על ידי פעולותיו. לכן היה לי מעניין במיוחד לקרוא את הספר של נדב איל, עורך חדשות חוץ מנוסה, שסייר בעולם במוקדי חדשות וסקר את ההיסטוריה של הגלובליזציה.
הוא תיאר בצורה מעניינת את היתרונות העצומים של גלובליזציה, המאפשרת נדידה מארץ לארץ וממקום למקום והעשרה כלכלית מצויינת, של מדינות עשירות, שמקבלות מהגרים ממדינות עניות. אלה עושים את העבודות השחורות ותורמים רבות למדינה, שאליה הגיעו. אם כך, אנגלה מרקל צודקת כשהיא פותחת את גרמניה למהגרים מטורקיה.
אבל פעולותיהן של ממשלות המעודדות הגירה מעודדות גם מפלגות לאומניות. בדרך כלל, אופוזיציונריות. כך בגרמניה, כך בצרפת וכך כמובן, גם בארצות הברית.
דוגמה אחת רשמתי לעצמי מן הספר. אנחנו, האוחזים בסמרטפון, איננו יודעים שבתוך המכשיר יש חלקיקי מתכת קטנטנים, שנכרים באפריקה. בלעדיהם – אין טלפונים ניידים. את הטלפונים מתכננים בארצות הברית ומייצרים בסין. הכורים בקונגו, היא זאיר, מקבלים פרוטות בעד עבודתם היקרה כל כך.
מסקנה – גם היום יש גלובליזציה. אולי שונה ואולי לא.
בספרו סוקר נדב איל את הגלובליציה, שימיה כימי עולם. בעבר הרחוק היו אלה האימפריות, שאיפשרו לאנשים לעבור מארץ לארץ ולחפש עבודה היכן שרצו. האימפריות התפוררו מבפנים.
היה לי מעניין לקרוא את ההיסטוריה העולמית של הגלובליזציה. לא הצלחתי לראות את המרד.
אחרי קריאת הספר המעניין, חשבתי ש"ייצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, ח' כ"א). כשאפשר להרוויח כסף – עושים זאת ועושקים. בשפה נקיה קוראים לזה גלובליזציה.
נתן זך לא משורר גדול?
המשורר נתן זך, חתן פרס ישראל (ועוד פרסים רבים) נפטר בראשית השבוע בגיל תשעים. שיריו נהיו קנוניים וחלקם זכו ללחנים והיו לרבי זמר.
זך, שהיה פרופסור באוניברסיטאות שונות, יצא במרד נגד המשוררים הגדולים של זמנו: נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי. היום שמעתי מחבר שלי, שמתמצא בשירה יותר ממני, דעה אחרת ומעניינת: זך היה משורר אבל לא משורר גדול. אלתרמן ושלונסקי היו גדולים ממנו. הוא יצא נגדם, היה פרובוקטור והפך להיות ראש למשוררים פחות גדולים.
חיכיתי לשמוע הסבר וקיבלתי: נתן זך היה ילד דחוי וזה גרם לו להיות ממורמר עד סוף ימיו.
בויקיפדיה מצאתי שהארי זייטלבך נולד בברלין לאב יהודי ולאם איטלקיה. ב-1936, לאחר עליית הנאצים, עלה לארץ ישראל ושירת בצה"ל עד 1951 והשתחרר בדרגת סרן. אביו ירד מכל נכסיו והתאבד מאחר שלא הסתגל לחיים ולתרבות בישראל.
בוויקיפדיה לא כתוב שהיה ממורמר, אבל עדות לכך מצאתי בכתובים אחרים על מורשתו ותולדות חייו.
האם ההתמרמרות גרמה למשורר לצאת נגד משוררים גדולים ממנו? האם היא גרמה לו שלא התחתן ולא היו לו ילדים משלו? הוא עצמו אמר שהוא מצטער על כך.
האם זך היה משורר גדול או בינוני? אין לי דעה על כך ואני מביא את הדברים עכשיו, סמוך למותו.
שמחה טובה תמיד
בספר המידות, של רבי נחמן מברסלב, נאמר: "מי שהוא שמח תמיד, על ידי זה הוא מצליח".