געגועים לקפה ועוגה של פעם
לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי פריק של עוגות קפולסקי, ישבתי בבית הקפה ופתאום נכנס למקום אדם קשיש מאוד, שנראה די מוזנח. הרגשתי מאוד לא בנוח ותמהתי מה הוא עושה בכלל בבית הקפה.
היום, כשאני כבר מתנזר מכל העוגות והטוב הזה (למרות שאין לי סוכרת, זה משפיע עליי לא טוב) אני בעצמי מדיר רגליי מבתי הקפה האהובים עלי כל כך, של פעם...
לא אדע מדוע, לקחתי אתי מראך הרגוע
יושבת כך בבית קפה באמצע השבוע
בלי דאגות לכאורה
מוכנה לחוויית החופש הנפלאה
ואשתחרר גם אני לרגע קט
ממשא החיים
טעם של אושר וחופש לדעת
כשהספל יישק לפיך בתשוקה
לגמי המשקה בתאווה גדולה
לגימה לגימה
והטעם המתוק אל פיך בא
ועיניך אורות
כמו נפלאות רואות
וגם אנוכי אשקע בחלומות מתוקים
על המשקה שבא אל פיך והוא כה טעים
המשקה נשפך אל פיך ושפתיך
מתגלגל על לשון ובא אל מעייך
ואני כמו הוזה, כמו קורא בקפה
רוצה לדעת עליך הכול
לחוות אתך את המשקה
לצאת להרפתקה קצרה חפוזה
את ואני והקפה המופלא
דמיוני נסער ולבי עולה על גדותיו
טעם הקפה שהולך לפיך ונשפך
לגמיהו לאט תוך מצמוץ השפתיים
אני ואת נהנה ממנו אז כפליים...
ואז בתחתית הכוס הריקה
נראה חזיונות של עולם כה מופלא
כשהמשקה דרור לדמיוננו קרא
כי נועדנו לגדולות יחד לחוות
לראות מחזות ממש כמו עליזה בארץ הפלאות
ועל כנפי דמיון שהתעורר לחיים
מהמשקה המעורר, המתוק, הטעים
ועיניך אז יאירו באור נגוהות
לגמי המשקה, כי טוב הוא, כי טוב
לגמי המשקה, הממותק המקציף
על שפתיים וגם בלבך טעם ימתיק
ומתוק יהיה האור בעיניים