יום השואה: משמרים זכרונות במוטק'ה

ערבה

בארכיון הבלוגים שלי , בלוג שכתבתי "אבא שלי מאוהב" , על ימי המלחמה ברומניה. השיחה והבלוג נכתבו ביום כיפור האחרון, לצערי ,אבא נפטר בחודש 12/2014  . באם אתם מעוניניים אפשר לפרסם הבלוג.

לערבה,

כתבתי שתי רשומות ששייכות למדור זה"שלוש אמהות,שני אבות ואחת אני"

רשומה שנייה"אין בעולם כמו אמא"שיהם קשורים לנושא הנדון

אכן ניצן, מדברים על זה יום אחד בשנה, מזילים דמעות דיגיטליות אבל בשאר ימות השנה הם קוץ נשכח של המדינה ושל האזרחים שממש לא איכפת להם באמת והרבה יותר מעניין אותם הריאליטי, לחפש את המיליון וסיר הבשר של השף.

התכנית משודרת בימי חמישי בשעה 12.00 ובמוצאי שבת בשעה 23.00 בערוץ 98 בלויין ובכבלים ומי שמעניין אותו מוזמן לצפות, יהי זכרם של שלמה רונן ובני משפחתו ברוכים, רק טוב והרבה בריאות לכולם

יום השואה שלי- הסוד

http://www.motke.co.il/index.php?idr=402&pid=131348

אני נולדתי בשנת 1952 .אבי קושניר לב, ניצול השואה בן93.אבי נולד ב1.1.1922.שהתחילה מלחמת אולם השניה,אבי עם משפחתו נלקח לגטו צ'רנוביץ שבבוקובינה.לאחר מכן עבר סלקציה ,הופרד ממשפחה בתור בן בכור ונלקח למחנה עבודה ליד עיר ניקולייב באוקריינה.שם הוא עבד עד 1944,עד לשחרור המחנה מנאצים.וישר נלקח לטירונות של צבע האדום.כעבור מספר חודשים התחיל להלחם בגדוד בלארוס.אבי שירת בצבע בחיל המודיעין,נפצע פעמיים,השתתף בקרבות על נורמנדי ,בברלין.לפני מספר חודשים קיבל עוד מדליה ,בנוסף להרבה מדליות שקיבל בעבר ,מקונסול רוסי לכבוד 70 שנה של ניצחון על גרמניה הנאצית.אגף טקס קבלת מדליות סיקר עיתונאוי ודים היימן מעיתון וסטי מקבוצת  ידיעות אחרונות

סבא וסבתא  לא הכרתי.אולי בעצם כן,בכל אופן הם לא בתודעתי.מסיפורי הורי ,סבי היה גבאי בבית כנסת בעיירה שלו בפולין במחוז וארשה.אחרי שאני והורי עברנו את השואה ביסורים שרק עם ישראל מכיר ויודע הגענו בסוף המלחמה למחנות העקורים  על יד מינכן [הוף לאגר] סיפרו לנו  הגויים  מאותה העיירה [פורסוב] שבאותה העיירה הגרמנים אספו  כמה עשרות יהודים הכניסו אותם למנסרה של עצים שמו אותם על הסט וערפו את ראשיהם.עם הראשים הערופים הם שיחקו כדור רגל. יתכן הוסיפו הגויים שהסבא שלכם היה בין האומללים האלה.אבי נדר נדר לא לבקר לעולם בארץ הארורה הזאת.הידיעה המזויעה הזאת  פעלה כשמן על גלגלי העליה שלנו למדינת ישראל ב1948.אבי קיים את נדרו ולא ביקר אף פעם בפולין .אני לעומת זאת ביקרתי בפולין אחרי שעליתי  ארצה כתייר ונסעתי לכבד את זכרם של הטבוחים באושוויץ ובבירקנאו .אפילו הכנסתי את ראשי לתוך אותו כבשן ששם שרפו את הגויות והעשן עלה השמיימה ביחד עם נשמות היהודים שם.אחרי "חויה" זאת אמרתי לאישתי גניה שגם היא ניצולת שואה."את רואה הכנסתי את ראשי ולא פחדתי"את יודעת למה "כי יש לנו היום מדינה שתגן עלי."