מפית.

כותב.
מפית.

רקומה בשתי קצותיה
אותיות קודש, מונחת
בתא כוורת, מס' מאתיים
וחמש. תא בגדים קטן 
במתפרת הקיבוץ, 
עובדי אדמה.

שישי. צהריים. הילד
בא לקחת מנת בגדיו.
'חנית תראי, מפית לא
שלי'. אומר הילד.
"גם לא שלי", עונה חנית
התופרת. "תניח אותה
בתא על ליד".
מפית רקומה בשתי
קצותיה אותיות קודש.
'כן שלי', נזכר הילד,
במפית על פת הלחם,
בלילות שבת, לצד עששית
הנפט המעשנת, על
השולחן הדל.
שני אחיו הגדולים מעבר ים.

         אמא עיניה לחות מברכת.
         'ברוך אתה אדוניי אלוהנו
         מלך העולם המוציא לחם
         מן הארץ'. "אמן".
         הכיסא של אבא קר, ריק.

 

תגובות  2  אהבו 

103
איזה צילום יפה. ההיכן הצילום
07/04/21
מפית. זהבה.
טוב היה אילו התייחסת לתוכן השיר ופחות לצילום גינת הבית.
תודה זהבה.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה כי לא נָס לחייך הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך תִצְעָדִי. לעת ערב, אסיראדרתך להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה. יותר מדיי אפור, אךלא אתןלגשמיות לקלקל לי את אווירת החג,שהרי ראשהשנהתשפ'דהיום, מעבר...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה