1470
הימים האחרונים אינם קלים. אומרים "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". ברור שזה לא נכון, אבל מהצד השני ברור שיצירות שנכתבות ממצוקה רגשית ונפשית גבוהה סובלות מהיעדר תכנון, מהגזמה, מקיטש, ממניפולציות רטוריות זולות במיוחד ומהיעדר אירוניה או מבט מעריך וצונן לאחר כתיבתן. ואחרי שכתבתי זאת, אני מעלה כאן האיקו.
לוּסִי הַכַּלְבָּה
בְּתוֹךְ הָאָרוֹן יָשְׁבָה -
מַרְבַד צְעִיפִים
1822
אֲנִי לֹא רוֹצֶה
אֲנִי לֹא רוֹצֶה
אֶת הַשִּׁיר עַל הַחַיִּים -
גַּם לֹא עַל מָוֶת
^
אֲנִי רַק...
לקריאת הפוסט
1821
תְּמוּנוֹת נוֹף
1
אוֹר הַסַּהַר
מַבְהִיק עֲלֵי פֶּרַח דַּק -
עַכָּבִישׁ חָשׂוּף
2
קְצֵה עָלֶה...
לקריאת הפוסט
1820
חוֹף יְרוּשָׁלַיִם, ת"א
יְרוּשָׁלַיִם
חוֹפֵי זָהָב שֶׁל חוֹל דַּק -
עֶרֶב מַאֲדִימָם
^
שָׂם עַל חוֹף...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מקסים בעיני לכבד את לוסי במצע כה רגיש