תקיפה מינית – תרופת  ארגעה

באחרונה פורסמה מחדש תלונה של עובדת לשעבר של שר האוצר סילבן שלום על תקיפה מינית. לינור איצקוביץ העידה בפנים גלויות בטלוויזיה, כי בהיותה מזכירה צעירה, שזה עתה שוחררה מהצבא, השר אילץ אותה לשכב עמו בלשכתו ב-2003 והטריד אותה מינית פעמים נוספות. סילבן שלום, שפרש ב-2015 בעקבות שורה של עדויות על עבירות מין, מכחיש.
אין זה המקרה היחיד, שפורסם באחרונה על עבירות מין. תוכנית "עובדה" הוקדשה לשחקן משה איבגי. שחקניות העידו כי הטרידן מינית וחלקן פוטרו מן העבודה אחרי שהתלוננו. תגובתו של השחקן תובא בשידור נוסף.  
שוחחתי עם פסיכולוגית בעלת ניסיון והיא דיברה על הקשר בין אלימות ומיניות. "מבחינה סטטיסטית, אצל אנשים בעמדות כוח יש יותר מקרים של בגידות בבני הזוג שלהם. לא רק גברים", היא אומרת.
עוד הסבירה לי, כי "יש קשר בין כוח ומיניות. יש קשר חזק יותר בין שימוש באורגזמה כ״תרופת הרגעה״. מכאן, שהמיניות היא מאוד אפקטיבית על מנת להירגע במצבי חרדה או במצבי פחד. זה יותר חזק מאשר הקשר הישיר עם  בן הזוג".
כדי שלא אשגה באשליות, היא הזכירה לי בכל העולם התפשטה תוכנת #מי טו ונשים העזו להתלונן. נגד מי? נגד המנהלים החזקים ביותר, כי אנשים רבים בעלי עצמה הם הפוגעים בנשים העובדות אצלם.
"עוד סיפרה לינור איצקוביץ בטלוויזיה: "הוא נעמד מולי ושאל אם אני אוהבת אותו, לא קדם לזה שום דבר. אמרתי 'ברור שאני אוהבת אותך'. הוא אמר 'אז תורידי את המכנסיים ותראי לי שאת אוהבת אותי'...
"ראיתי אותו מוריד את החולצה ושם אותה על הכיסא ולא הבנתי מה אני עושה...  הוא אמר לי 'תשכבי', נשכבתי על הספה ואז הוא רכן עליי, פתח לי את הרגליים בחוזקה ואמר לי בעצבים – 'נו, את פותחת את הרגליים', ופשוט פתחתי את הרגליים. הוא עשה מה שהוא עשה וזה כאב, לא נשמתי, רק בהיתי בפלורסנט והתחלתי לספור. לקח חמש דקות מלאות וזה נגמר, אז הוא אמר לי 'סיימתי, תודה'. כשיצא הוא אמר לי 'את קמה? אני ממהר נורא'".

צריך להפסיק  להתלונן
מנהגם של ישראלים להתלונן. כבר בספר בראשית כתוב: "וילונו על משה ואהרון". אינני יודע אם המנהג הגיע מן הגלות או שאימצנו אותו בארץ, אבל אני מרגיש שרבים מתלוננים. יש סיבה, אין סיבה – מתלוננים. כנראה, זה עושה טוב למתלוננים. ויש אפילו, אומרים: "לא כדאי להתלונן. זה לא עוזר"... אבל המנהג קיים, למרות שאין לו ערך. אם מתלוננים וזה לא עוזר – מה זה שווה?
חשבתי, מה עושים המתלוננים עם כעסם? כנראה, כלום. הנה, הבחירות שעברנו זה עתה והתוצאות – תיקו בין הגושים. ניסיתי לחשוב בעקבות מנהגי התלונות האינסופיים – מדוע התוצאות כל כך דומות בכל כך הרבה מערכות בחירות? הגעתי למסקנה, שיש פער בין התלונות ובין המעשים. כמו שאמרה לי ידידה: "שכנעתי מכרים לשנות את הצבעתם. הם הסכימו אבל אחרי הבחירות אמרו לי: 'נכנסתי לקלפי ורעדו לי הידיים. שוב הצבעתי ביבי'".
מכיוון ששוכנעתי, שיש פער בין התלונות האינסופיות וההצבעות הכל-כך דומות, חיפשתי מדוע שיעור כל כך גבוה מצביעים למען ראש הממשלה, כאשר הוא גורר ביקורות קשות של אמצעי התקשורת. ההסבר שקבלתי: "הוא מביא תוצאות!"
בשני נושאים מצאתי ש"הוא מביא תוצאות" – הביטחון והכלכלה.
מצבנו הביטחוני מצויין. זאת אומרת עד המהומות בירושלים היה שקט בגבול. אפשר לדון בשאלה מדוע יש שקט ולמתוח ביקורת. אבל המצביעים קבעו שלהם טוב.
העניין השני הוא הכלכלה. גם כאן "הוא מביא תוצאות". כלומר, כל התלונות לא משנות דבר. תלונות סרק.
מה שאני קורא באמצעי התקשורת – מצבנו הכלכלי רע ונצטרך לשלם הרבה חובות שהממשלה הוציאה. הלכתי לבדוק את מצבה של הממשלה והופתעתי לגלות: ישראל במצב כלכלי טוב. איך לבדוק את זה – להשוות את יחסי חוב לאומי-תוצר.
נכון, יחסי חוב לאומי והתוצר הלאומי הם מספרים שאף אחד לא רוצה לחשוב עליהם, אבל קראתי, ששיעור החוב הציבורי מהתוצר צפוי לעמוד על 73.1%. ההערכה במשרד האוצר היא שבשנת 2021, יחס חוב-תוצר ימשיך לעלות.
בקיצור, עם ישראל מאמין שכדאי להתלונן.
מי שרוצה להתלונן, שיתחוב פתק בכותל המערבי וימצא נוחם בכותל הדמעות והפתקים והתלונות. או אולי ישים את תלונתו בתיבת התלונות וההצעות, שאין מקומה בבניין הכנסת. ובמשכן - לך תדבר עם הקיר (שעיצב יעקב אגם)...

טיסה לארצות הברית
קיבלתי את המייל הבא מטיסה לשיקאגו:
"נחתנו בשלום בשיקאגו. 45 דקות לפני הזמן".
- "תודה. שמחתי לקבל את ההודעה".
" והמדהים הוא, שתוך 7 דקות יצאתי מהשדה".
יש בארצות הברית דברים, שאנחנו יכולים ללמוד.