איך לא לאהוב את בתך

 קראתי את ספרה החדש של הילה בלום, "איך לאהוב את בתך".
הילה בלום היא עורכת  ספרים ותיקה (וגם אישה יפה) ומאד הצליחה בבחירת השם לספרה. כעורך בעיתונים, אני מעריך מאד את הידע המקצועי הדרוש כדי לתת כותרת יוצאת דופן כזאת, שמושכת את הקוראים לקרוא. כך, משכה גם אותי הכותרת, למרות שכבר מזמן אין לי ילדות (בני ובתי בני מעלה מחמישים). אבל כשקראתי את הספר עד תומו – התאכזבתי. 
עד אמצע הספר ראיתי קטעים, קטעים. קצרים. קלים לקריאה. אבל לא ראיתי סיפור של אנשים. ראיתי, שהמחברת מאד אוהבת את בתה התינוקת והילדה. לא ראיתי מדוע בהמשך הספר התנתקה הילדה מאימה והלכה והתרחקה ממנה עד שבנותיה (הנכדות של המספרת) כלל "לא היו". הכותבת לא מסבירה לי את הריחוק של בתה, שברחה ממנה למשך חודשים ארוכים. לכאורה ברחה לטיבט ולמעשה, כנראה ברחה להולנד. מדוע טרחה הבת להעביר מסרים לאימה באמצעות ידידים; מדוע הם סיפרו שהיא בטיבט, אבל כנראה היתה בהולנד.
אין לי תשובה וזה הציק לי.
בספר יש הרבה על המספרת (בעיקר על תחום היחסים שלה עם בתה), אבל אין שום הסבר על הבעל הראשון. אחר כך אין הסבר מאין צץ הבעל השני. בהמשך, יש מי שמגלה עניין במספרת והיא מתנתקת ממנו. למה? חוששני שלא הבנתי כראוי.
לפני קריאת הספר (עד תומו) קראתי ביקורות טובות ויוצאות דופן על ספרה הראשון. לא קראתי אותו ובגלל מחלתי לא הספקתי לכתוב אל פרופ' אברהם בלבן, שאני מאד מעריך את כתיבתו, ולשאול אם דעתו על הספר השני דומה לדיעה על הספר הראשון.
לא הבנתי מדוע הבעל הראשון של המספרת בגד בה. לא הבנתי גם מדוע הבעל של הבת בגד בה. מדוע בסוף הגיעה הבת מהולנד לתל אביב. לא ראיתי הסבר ספרותי לדמויות. אין בספר הסבר שמובן לי לגבי דמותה של הבת. גם להתנהגות הבעלים אין בספר הסבר שמובן לי. ואפילו אישיותה של המספרת אינה בהירה לי.
בקיצור, יש לי שאלות.  

די להפחדת הקורונה

כתבה אושרת קולטר – לשעבר מגישה מצויינת של חדשות בטלוויזיה:
"בקשה מעמיתי העיתונאים -
"אנא מכם הפסיקו למנות כל מאומת קורונה, הפסיקו להדהד חרדה מדומיינת כשאין כל סיבה לכך.
"מאות רופאים וחוקרים בישראל, ואלפים ברחבי העולם, מומחים לאפידמיולוגיה ווירולוגיה מאשרים שהקורונה היא בסך הכל עוד מחלה. לא קשה במיוחד, שניתן לחיות איתה ואפילו להחלים ממנה די בקלות ביותר בתשעים וחמישה אחוז מהמקרים (ראו הפירסומים של מועצת החירום לקורונה) .
"אז די להטריף אותנו!
"כן, אני יודעת שהקורונה על הוואריאנטים הלא נגמרים שלה היא סיפור נהדר, שאינו נגמר. אז למה לא לרכב על החרדה הכללית בשם הרייטינג ואלוהי המכירות?
"יותר משבעים שנה אנחנו נלחמים מול איומים קיומיים אמיתיים. טילים, פיגועים, מלחמות, אובדן חיים. ועדיין - החיים נמשכים! איש לא קרא לאוכלוסיה להסתתר - להפך! לימדו אותנו, ובצדק, להמשיך לחיות אף על פי ולמרות הכל.
"אז גם כאן, רק חיים של שיגרה ינצחו את הווירוס הזה.
"אז כן, כדאי לשמור מרחק, לשמור על הגיינה, לעטות מסכות בחללים סגורים ולא לרוץ להתחבק עם כל אדם. אבל הניחו להיסטריה. גלו אחריות חברתית" – מדברי אושרת קוטלר.