אני יהודיה אני?!מה פיתאום?!--סיפור אמיתי

אני יהודיה, אני??? טובה.



כן. טובה'לה. יהודיה את. אחות יקרה.  מחבק אותך בחום.

בריאות ואריכות ימים בשלווה ונועם. זר שושנים אדומות לך, טובה היקרה.

               לא חיית כיהודיה ,אך חייך ניצלו בזכות אביך ,והנזירות הנוצריות.

               אשר סיכנו חיהם להציל אותך ויהודים נוספים .

               חיתם בסכנה גם ילדים יהודים ומשפחות אחרות.

טובה היקרה,

קוראת את קורות חייך . תמיד את מרתקת אותי בדרך שאת מעלה את חייך על הכתב.

אכן מלאך טוב תמיד שמר עלייך.

ניצה היקרה והמפרגנת.

בדיוק אלה התמונות שלמרות יהדותי עדיין מרגשות אותי וכשאני מדליקה נרות בערב שבת,אני קוראת למלאכי השלום לבוא להתארח.מוזר מעט.תודה ניצה גם על התמונה היפה הזאת.

טובה היקרה - חשוב למען ילדי הדורות הבאים לספר ושוב לספר את קורות הילדים שהמלאך הטוב שמר עליהם בימים הנוראים של מלחמת העולם השנייה. כשלא יודעים שוכחים והשכחה ואבדן המידע גורמים להתנכרות  והכחשה. 

למינה היקרה שלום,

זוהי בדיוק הסיבה שאני מספרת את זה.אפילו יותר מחובה לספר ביציאת מצרים(כבודה במקומה מונח)חובה לספר במה שקרה אז.אני בטוחה שזה שביבי נסע לנאום לארה"ב לפני הבחירות והרגיז עליו כמעט עם שלם,מונע על ידי ידיעת הסכנה שאורבת לעם שלנו בכל דור ודור מידיעת העובדות של מלחמת העולם השנייה.אולי זה גם מה שהניע את יוני אחיו.

טובה פריש היקרה..

סיפורך מרתק לחיות כנוצריה,ואת יהודיה .ובוודי עולים בזיכרונך כל שחווית מהדת האחרת...זה גם נטל לנפש ..מקווה שיצאת מזה ..ובכל זאת קיבלת את חייך מחדש וזה היה מישם..

מאחלת אריכות ימים ובריאות

לטובה

מה שעבר על עמנו כל-כך מוזר, כל-כך נורא , גם הדמיון הפרוע ביותר לא יכול להתעלות על מה שקרה באמת.

  "גיבורי" הסיפורים האישיים כל אחד מהם מיקרוקוסמוס   המסמל את המקרוקוסמוס.

לטובה היקרה

אכן,כפי שאלישבע כתבה לך, סיפורך הוא נתבך בתוך כל סיפורי השואה. מיקרו קוסמוס שמשקף את אותה תקופה הרת אסון לעם היהודי.

אני מאוד ממליצה לראות את הסרט הדקומנטרי שיוקרן בטלוויזיה בערב יום השואה (ביום רביעי) שנקרא:"כאן ושם" /יוצר הסרט: אבידע ליבני. הסרט מספר את סיפורם האישי של ארבעה טייסים, שבילדותם היו שם. היום הם בני שמונים, והם מספרים איך הגיעו להיות טייסים, ואיך חייהם שם, השפיעו על חייהם כאן.

על כולנו חובה להעביר לדורות הבאים את סיפורי החיים,כדי שלעולם לא נשכח. וטוב שמערכת החינוך המציאה את עבודת "שורשים", לבני הדור הצעיר.

לטובה יקרה. את ריגשת אותי  מאוד בסיפור של חייך. אני חושבת על כל אחד מאיתנו. בחיים דיי

קצרים אנחנו עוברים תהפוכות לא פשוטות.

אני מבקשת שוב ממך. ספרי על זה לצעירים זה חשוב מאוד. 

תודה לך טובה על סיפור מרתק ונוגע ללב.

לטובה

סיפור מרגש  ולמרות ששמענו אותו בעבר הוא ממשיך לרגש. סיפור שמבטא  את מה שעברו לא מעט ילדים וכניראה וישנם כאלה שאינם יודעים כי הם יהודים.  זה סיפור שחייב שיסופר למען הדורות הבאים. הסיפור מזכיר סיפור דומה של שכן  שהיה ילד כאשר אמו מסרה אותו למשפחה נוצריה והוא  חי בצל הצלב  וסביר להניח שאילו לא הגיעו קרובי משפחה לקחתו היה חי כנוצרי  . בספר שכתב הוא מספר כיצד לא יכול היה להינתק מהצלב  שבצילו חי.

ליעל,

תודה על דברייך ועל ההמלצה.אני כל כך מלאה סיפורים מעצמי ומהבית שביום השואה אני מישתדלת עד כמה שאפשר לא לראות סרטים כי זה מעיר חלומות רעים שכבר פסקו מלהיות לי.תודה בכל אופן.

ליעקב,(נעלמת.טוב שחזרת),

במשך השבוע סיפרתי דברים שלא סיפרתי לפני כן,עכשיו אחרי הרישא שציינתי שכבר סיפרתי הישלמתי את זה,למען אלה שלא היו אז באתר.אני מרגישה חובה לספר כמו שחובה לספר ביציאת מצרים.שידעו שזה באמת היה.שזה לא איזה מיתוס.

אני רק סמל להמון ילדים ששרדו בצורות דומות.