יום השואה שלי- הסוד

ילדות נעימה בעיר נתניה - ימי השואה עברו עלינו כמו עוד יום בו באים לבית הספר עם חולצות לבנות-  המספר 6 מיליון ממילא לא היה נתפס אז לנו בני ה7 או ה-8 - בבית הספר הקפידו לכרוך את המלה "שואה" עם "גבורה " וידענו את כל מילות "שיר הפרטיזנים" בעל- פה.
אימי הגיעה לארץ עם העליה הגרמנית של שנת 33 ואבי הגיע ארצה כפליט בשנת 46 מפורטוגל. "הייתי בצרפת וברחתי משם" הוא הסביר לי. יותר לא שאלתי- באותה תקופה לא היו שואלים שאלות.
כ-20 שנה מאוחר יותר אני מקבלת חבילה גדולה מהמוזיאון לזכר יהדות בלגיה במכלן- עיר ממנה נשלחו היהודים ישירות לאושוויץ.
עשרות  עשרות של דפים- בכל דף שם של בן משפחה שנספה- שם האיש, מספר הקרון, תאריך ה"משלוח" לאושוויץ....... דפים צהובים של רשימות מקוריות של הגרמנים - עשרות תיקונים והערות- כן, "צריךלהיות סדר" לפני שמשמידים את האיש. וגם דפי מחשב חדישים עם עשרות שמות... חוויה קשה.
ובין הדפים- רשימות של הקהילה היהודית. בכל דף- שמות בני משפחה כשאב המשפחה חתום למטה.
אני רואה את חתימתו של אבי- ולמעלה- הנשימה נעתקת ממני- שם של אשה ושני ילדים רכים. מה זה? אני שואלת את אמי. ואני רואה אותה מחווירה כסיד - כן לאבא היתה אשה ושני ילדים- הוא לא רצה שתדעי- השביע אותי- אז לא סיפרתי!
20 שנה מאוחר יותר אני מבקרת באושוויץ- מדליקה נר ואומרת קדיש לזכר אחי למחצה שאינם.
עוד 10 שנים חולפות ואני מקבלת טלפון מטולוז שבצרפת. כן האם הגעתי לחנה..... תראי, המשפחה של אביך ז"ל התחבאה בזמן המלחמה בכפר קטן בדרום צרפת, כן הם חיו שם שנתיים עד שהגרמנים תפסו אותם ושלחו אותם לאושוויץ.......כן, אנחנו מחפשים תמונות שלהם- אנחנו מקימים אנדרטה לזכר הילדים שהתחבאו באיזור......
"יד ושם"- דפי עד. לאט לאט אני מאתרת את חוה אשתו הראשונה של אבי שנשלחה מפריז לאושוויץ. מיכל מהפורום לחיפוש קרובים ב"מוטקה"מנסה לעזור י למצוא מידע נוסף - כל פיסת מידע גורמת להתרגשות ולבכי.
השואה היא כבר לא 6 מיליון בשבילי- היא שני ילדים רכים בני 5 ו-3 שעשו את הדרך הארוכה מעיירה קטנה בדרום צרפת בשם גרנד אל מרתפי ההשמדה  באושוויץ-

אידה ושרלה - יהיה זכרכם ברוך!