סיפור אהבה מופלא

הוא עמד מול דלת המעלית האפורה והסגורה, גבר תמיר, יפה תואר, שרירי בעל בלורית שופעת נראה צעיר בהרבה מכפי גילו  - מכהן כמנהל תיכון עירוני ידוע שיצא מכנס מנהלים מחוזי שהתקיים באולם הכנסים בקומת הבנין.

 היא אישה יפה, חטובה, שיער בלונדיני גולש, עיניים בהירות נראית שברירית בעלת חזות צעירה ורעננה  - מכהנת כמנהלת תיכון  בעיר במרכז הארץ – הגיעה בריצה בדיוק ברגע שנפתחה דלת המעלית וקראה: "רגע, רגע" נכנסה, והדלת  נסגרה אחריה.

המעלית ירדה מספר קומות בנסיעה איטית וחורקנית. שני הנוסעים בתא סקרו זה את זו בעיניין.

לפתע נעצרה המעלית בקול חריקה, עלטה שררה בתא  ורק אורות לוח הלחצנים האירו באור חיוור.

הוא התעשת מיד ולחץ על כפתור האזעקה. לא היו לו ציפיות מיוחדות כי העזרה תבוא בהקדם ויהיה צורך בסבלנות רבה.

מבחוץ נשמעו קולות שהודיעו כי עוד מעט יבואו לחלצם וכי יתאזרו בסבלנות. ככה זה בבנין משרד החינוך, המעלית זוכה לתקלות רבות.

הגורל הפגיש שני אנשים זרים העומדים בעלטה בחלל תא המעלית.

הם הדליקו את הפנסים בטלפונים שבידם וסקרו כל אחד את פניו של השני.

משהו בפניו עורר בה זיכרונות קדומים מימים עברו.

משהו בפניה עורר בו רגשות רדומים.

היא זיהתה אותו כתלמיד המבריק מהכיתה המקבילה שהעריצה. הם החליפו מבטים בעבר ללא קשר אישי.

הוא זיהה מיד את הנערה זהובת השער, שמרוב בישנותו לא העז להתקרב אליה רק לבהות בה מרחוק בערגה.

כעת הם החליפו חוויות, סיפרו על משפחותיהם, על ילדיהם, עיסוקם, גירושיהם ולא הרגישו איך חלפו להם שעתיים בתא המעלית החשוך כשאורות הטלפונים מרצדים על פניהם ועל הקירות.

האווירה היתה מיוחדת, חמה וידידותית. כאילו הזמן עמד מלכת והם שוב בתיכון מחליפים מבטי ערגה זה אל זו.

הרצון של שניהם היה שהעלטה תימשך והם יעמדו צמודים כך בתא החשוך עוד פרק זמן ארוך, כי הם היו פשוט מאושרים ביחד.

כל אחד מהם הרגיש שמצא את הנפש התאומה שלו.

לפתע נדלקו אורות המעלית. הדלת האפורה נפתחה.

שניהם הרגישו כי החוויה העמוקה של הרגשות שהתעוררו בהם היתה עוצמתית.

המפגש המקרי במעלית עורר מחדש תחושות והרהורים: " למה זה קרה רק כעת, והאם מהלך חייהם היה משתנה אילו..."

הם יצאו מהמעלית אוחזים יד ביד כידידים וותיקים ואוהבים כשליבם פועם בקצב מהיר כשהם יוצאים לדרך חדשה...

כל הזכויות שמורות

הערת שוליים

* זוג האוהבים שיצא מפתח המעלית בקומת הקרקע, היה עסוק כל כך בעצמו עד שלא שם לב כלל לאדם היחיד שעמד ליד דלת המעלית האפורה.

הוא עמד שקוע במחשבות, בוהה, מצפה, חושב, מהרהר - עד שלא שם לב שדלת המעלית  נפתחה, גם לא ראה את הזוג שיצא מבעד לדלת כשעיניהם בורקות וגופם כאילו מרחף באוויר...

דלת המעלית נסגרה והוא עדיין עומד שם נטוע במקומו... 

מצלמת המעלית האוטומטית צילמה את הזוג בתא המעלית.

לאות הוקרה על פִרסוּם סיפורם במוטק'ה שלחו לי את הצילום

אותו אני מצרף בסוף דף הפוסט.