בנידורם עיר תיירות פנים וחוץ

בנידורם הנמצאת עיר קיט הנמצאת בדרום ספרד לא הרחק מאליקנטה עיר התמרים, הייתי אמורה להיות בה שבועיים ונשאבתי לתוכה שנתיים העיר קסמה לי על בניניה

הלבנים וחופיה הזהובים אטרקציה תיירותחית אשר בעבר ה יתה כפר דייגים קטן.ופסטורלי.

מגיעים לשם תיירים מכל העולם  היא מאוכלסת בטברנות בברים בתי קפה מועדונים בתי מלון אכסניות ובוטיקים יוקרתיים, הצבעים האנושיים הם רבים לבנים שחורים ומלוכסנים בליל של שפות אנגלי צרפתית שבדית גרמנית ומה לא. מזג באוויר נפלא קיץ כמעט כל השנה במקום מעילים הולכים עם בגדי ים.

למחרת נפגשתי עם לורנצו שהפידה של היתה רוסה והיא המליצה לי על מקום העבודה, משרדו עמוס בתמונות פסלים אגרטלים ומזכרות מארצות רחוקות.הכל היה בטעם אנין ואסתטי, אמר לי שהוא מעריץ את היהודים ואת הישראלים, יש לי הרבה מאד חברים יהודים. 

אני ורוסה (פקידתו הקודמת) קראאטנו לו אל כביירו פיאודל בתרגום (הג'נטלמן הפיאודלי, היה בז לחלשים ומתחנף לחזקים.גופו של דון היה בינוני קצת עגלגל שערותיו משוחות לאחור מתחת למשקפיו האופטיות היתה פזילה קלה, לבושו נקי ומגוהץ, והוא מדיף ריח אפטר שייב יקר.

כאשר נסע דון לחו"ל פעם ביומיים היו צילצולי גישוש התקשרו פרננדז או רודריגז לשאול האם נמצ א דון? כי רוסה היתה משאירה פתק על הדל מיד אשוב ושבה כעבור 3 ימים, עם רוסה היתה לי הרבה כימיה היו לנו תכונות דומות, היתה בחורה עם צבעים זוהרים שיערה צבע דבש עיניה כחול ירקרק, גו חצאיותיה קצרצרות רגליה ארוכות ההיתה חובשת כובעי ברט פעם שחור פעם אדום או ירוק לפי מצב הרוח ועונות השנה, נבחרה למלכת החן של ספרד ויצגה אותם בתחרות ביפן.

הית לביאה והקרפתקנית כמוני, אינטלגנטית ורגישה לכל הסובב אותה, במיוחד לבעלי אנוש שלא שפר עליהם גורלם, ולבעלי חיים, היתה מאד נדיבה נשמה ענקית, תמיד מצאה זמן להקשיב ולתמוך ללא ליאות, לאלו שהגורל לא היטיב עימם, למזי הרעב להומלסים חסרי ב ית לתמהונים משוטטים ולבעלי חיים נטושים, ומצאה להם בית מאמץ, היתה לה אמפטיה גדולה לאלו אשר נפלטו ממעגל החיים באמצע הדרך.

כאשר דון היה בחו"ל באה לבקר במשרד היתה ניגשת לבר ושותה מן הבקבוק ויסקי או ברנדי מעולם לא ראיתיה שיכורה, שתתה כמו קוזאק, הקדימה את תקופתה היתה מתירנית , (היתה צוחקת מהמבטא שלי עם הריש) .

כאשר דון הגיע מחו"ל עיניו נחו על המשקאות והוא שאל מי שתה כאן אמרתי אני לא שותה ואינני יודעת

ערב אחד אנטוניה רוסה ואני הלכנו לבר מועדון היתה אפלאלית ולא הבחנו שאלו הם רק גברים הבחנו רק בצמדים לוחשים, כאשר שאלנו משהו את המלצר הוא צייץ קולו היה גבוה ודק,התבוננו מסביב והבנו שאנו נמצאות במועדון של גייז, שהיה עדיין בחיתוליו , יצאנו החוצה כמעט נמרחנו על הכביש מצחוק משחרר.

באותה תקופה זה היה חטא נוראי להיות הומו, הם ביו מהוזים סנטו לגלגו ובזו להם, באותה תקופה הם לא התחבאו בארון אלא מתחת למ רתף

היום גם בספרד זה כבר שונה.