פנחס ספיר
הוא היה איש רב כרס, איש גדול ברוחבו ובאורכו, קידם את התעשייה הישראלית בדחף אדירים, מרצו היה בלתי נדלה, כאשר היה עייף ביקרש מהמשתתפים בדיון בלשכתו, להמשיך לדבר, היה משתרע על ספת העור מהר מאד נשמעו נחירותיו, אך אסור לטעות כאשר מישהו אמר דבר שלא הסכים עמו היה פוקח עין אחת ומרים קולו, הקול היה רועם, בכלל כל התנהלותו לפעצים בוטה ולעיתים גסה.
את העתונאים היה פוגש במסעדת ירדן הם כבר הסכינו עם נטייתו לשאוב את המרק ברעש. אף אחד לא התרגש.
בכיס מקטורנו החזיק את המוצר המפורס במדינה פנקס קטן שחור בו היה ממלא בצפיפות במספרים ועובדות את מצב המשק הוא ידע כל פרט ושלט בכל נתון. הוא העתיר ממון ממשלתי בצורת הלוואות או מענקים לתעשיינים כושלים. בשנת 1972 ייזם ספיר את התכנית הכלכלית להוציא את המשק מהמשבר, מפעלים חדשים נפתחו היתה תחושה של שגשוג ואופוריה.
החולשה הגדלה שלו היתה פוליטית ופסיכולוגית לא מצא כח בנפשו להתמודד בפני הלישיה גולדה מאיר משה דייןם וגלילי שהתאהבו איש בדרכו בשטחים החדשים ובמצב החדש שנוצר לאחר המלחמה, היה יונה בהשקפתו אך מימן את את האימפריה המשתרעת מהחרמון ועד שארם א-שייח, הוא רטן בחירוק שיניים אך לא אזר אומץ לעמוד מולם במיוחד מול גולדה שה שהיכה עליו אימים.
מלחמת יום הכיפורים שיבשה את תכניותיו הכלכליות, צריך היה להפעיל את רשת השרים הבינלאומיים שלו כדי לגייס את מליוני הדולרים שנדרשו למימונם שלכלי נשק חדשים תחמושת ואספקה צבאית עד שהאמריקנים נענו להפצרת להפעיל רכבת אווירית לישראל שתוביל את אמצעי הלחימה החסרים לצה"ל. הוא לא היה מטיל את ביצוע המעקב על עוזריו אלא עשה זאת בעצמו.
מפח נפש ספג על מעשי השחיתות של מיכאל צור שהיה מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר שבגינו נשלח נשלח לבית סוהר.חושתו של ספיר היתה שגילה חברות כלפי מקורביו ולא נזהר, כאשר גם הזהירו אותו הוא האמין שחברים הם לא תחתונים אותם מחליפים כל יום,.
לאחר שגולדה ודיין התפטרו הוא עדיין היה בר כוחצ במפלגתו, הוא החליט כל יצחק רבין יהיה האיש שיתאים להיות ראש הממשלה החדש. הוא החליט כי די לו בניהו המשק וקיבל עליו את תפקיד יושב ראש הסוכנות, חברים מתוך אינטרס וליכוך הפינכה הכעתנכרו לו מיד, זה כף גדול להיות חבר של שא האוצר אך להיות חבר של ייו"ר הסוכנות זה לא משהו. עוצמתו הלכה ונחלשה גם כוחו ובריאות, הואלקה בהתקף לב בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת במושב עולים ומת שבע אכזבה.