זוכרים במוטק'ה! בואו לשתף בזכרונות וברגשות בימים הלא קלים האלה
קרדיט תמונה: ChameleonsEye / Shutterstock.com
היום העצוב בשנה יחל עוד כמה שעות, יום שבו נתייחד עם זכר הנופלים, נגיע לנחם משפחות שהקריבו את היקר מכל ונעצור את שיגרת חיינו. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הוא יום קשה וכואב לכולנו.
אנחנו רוצים להזמין אתכם לכתוב ולשתף בבלוגים:
זכרונות שיש לכם מהמלחמות שחוויתם לאורך השנים- רז עין הים כבר כתבה פוסט מרתק על השעות שלפני פרוץ מלחמת יום כיפור כחיילת בסיני. חיים אושרי מרגש אותנו בשיתוף מחוויותיו בקרב על העיר העתיקה בששת הימים.
או שתדליקו נר וירטואלי בשביל אדם שהכרתם שנפל במערכות ישראל או בפעולות האיבה וכך תחלקו איתנו כאן במוטק'ה את הסיפורים שלהם. כמו רינה יריב ששיתפה בפוסט 'על קברו של רגש מת' על האובדן שחוותה.
או על איך אתם מרגישים בין האבל ועצב של יום הזיכרון לבין השמחה ורוממות הרוח של יום העצמאות. כפי שאברהם בורו תיאר את יום העצמאות הראשון שלו בארץ ב1949.
פוסטים שמציעים הכוונה מקצועית:
מכון פסגות מציע טיפים להתמודדות עם אובדן
ואורנה א. מציעה איך להסביר לילדים על יום הזכרון
כולנו ביחד בכאב ובזכרון, מוזמנים לשתף ולהגיב לאלו שבחרו לחלוק את סיפורם.
ערבה
מערכת מוטק'ה
סיפור שמתחיל בחיוך ונגמר בעצב:
כשבני הבכור היה כבן שלוש, בעת שרצינו לצאת לבלות, היינו מזמינים את הבן של בעל המכולת
שהיה נער עובד בחנות.
יום אחד כשחזרנו - היה שקט מוחלט...
סיפור שמתחיל בחיוך ונגמר בעצב:
כשבני הבכור היה כבן שלוש, בעת שרצינו לצאת לבלות, היינו מזמינים את הבן של בעל המכולת
שהיה נער עובד בחנות.
יום אחד כשחזרנו - היה שקט מוחלט בסלון. כשנכנסנו לחדר הבן - הקטנצ'יק עמד במיטתו וחייך
ואמר - דני ישן, דני ישן. ואכן דני ישן על המיטה ליד מיטת התינוק.
מסכן, כנראה לאחר יום עבודה במכולת לא פשוט היה לו להישאר ער.
נער מקסים היה. תמיד מחייך. נתנו בו אמון מלא שישגיח על בננו.
לאחר שהתגייס, נודע לנו כי נפל במלחמה (כרגע איני זוכרת איזו מלחמה זו הייתה).
לבנו נחמץ וכאב. איזה פרח נקטף.
יהי זכרו ברוך וינוח בגן עדן.
אפרת 7
נחל ים.
שנה לפני שפרצה מלחמת יום כפור גרתי בנחל ים אשר בסיני. אל השלווה הפסטורלית חדרה הידיעה מהרדיו ושינתה את האווירה והמקום שלא יחזור יותר להיות מה שהיה. שיירות של חיילים התחילו להגיע א...
נחל ים.
שנה לפני שפרצה מלחמת יום כפור גרתי בנחל ים אשר בסיני. אל השלווה הפסטורלית חדרה הידיעה מהרדיו ושינתה את האווירה והמקום שלא יחזור יותר להיות מה שהיה. שיירות של חיילים התחילו להגיע אלינו לחנייה קצרה לפני הירידה לרפידים. הבלגן חגג בלשון המעטה, לא היה להם ציוד ראוי וגם לא אוכל
מלבד קרקרים ומנות קרב. התגייסנו לעזור ובשלנו להם דגי דניס נפלאים שדגנו בימת ברדוויל. גם בדרך חזרה החיילים עברו דרכנו וחייל אחד הביא לי תעודת זהות מצרית של חייל.
לא אשכח את התמונה של שיירות הטנקים הנעות על הכביש בלילה, כמו גחלליות המאירות את המדבר.