פאוסט- משה כחלון

מי שמוכר את נשמתו לשטן, הוא פאוסט.

השטן הוא מפיסטו.

"מפיסטו מציע לקיסר ולשרים רעיון פשוט ומהפכני – אך גם שטני. מדוע לא ידפיס הקיסר שטרות נייר, יחתום עליהם ואלה ישמשו כסף לכל דבר? הכיסוי לשטרות אלה הם אוצרות הקבורים כביכול באדמות הממלכה – הגם שהאוצרות עדיין לא נמצאו. הקיסר משתכנע אט אט. הוא מסמיך את מפיסטו להוציא את האוצרות שבאדמת הממלכה, המתכות האצילות האמורות לשמש ככיסוי לשטרות הנייר. אך מפיסטו מערים עליו ומחתים אותו על שטרות נייר בלי למצוא באמת אוצרות שישמשו כיסוי.

כך נוצר כסף המבוסס אך ורק על אמונה וביטחון בלי שהקיסר, החצר או האזרחים יודעים זאת. אדרבה, השטר מבטיח את האפשרות להחליף אותו במתכות היקרות שמפיסטו בדה מלבו.

עד מהרה מדווחים השרים על התוצאות המוצלחות: "כל החובות מראש נפרעו / כל הגדודים אמונים נשבעו". הקיסר, מצדו, משתומם על הפלא – כיצד ייתכן שההמון מסתפק ללא תהיות בפיסות נייר. ואכן, לתקופה מסוימת נהנית הממלכה משגשוג כלכלי.

אך הכסף גם משחית. הקיסר אסיר תודה למפיסטו ופאוסט וגומל לשני המומחים במשרות ובעושר. בבלי דעת, הוא מפחית בכך את הסיכוי שיתגלה סוד יצירת הכסף יש מאין."

""שיר הפרעוש" מתוך "פאוסט" בתרגום לעברית

"שיר הפרעוש", אשר לקוח מתוך המחזה זכה לפופולריות רבה, בעיקר הודות ללחנים הרבים שהעניקו לו מלחינים ידועים, ביניהם מוסורגסקי, בטהובן, בוזוני.

היֹה אז, פעם, מלך

ולו פרעוש גדול מידות,

אותו אהב מכל בן פלך

משל היה בנו יחידו.

ויקרא אז לחייט

וזה האיש בא בריצה-

"תפור לפרעושי הקט

מכנס יפה וגם חולצה!"

במשי וּקטיפה

אז הפרעוש מיד הולבש.

סרט על החליפה

וגם צלב קטן בדש.

וכך היה לשר גדול,

ועטה עיטור-כוכב,

וכך היו ל 'דם-כחול'

כל הפרעושים אחיו.

בִּגבירות ואדונים

פגע הזן המשוקץ.

מִמלכּה עד נתינים

הלז נשך וגם עקץ.

הם לא הורשו אותם למחוץ

לגרשם, אבוי, אף לא הותר-

אצלנו, עת פרעוש יעקוץ

מהשרץ חיש כל איש נפטר"

אם יחתם הסכם בין מפלגת כולנו בראשות משה כחלון לליכוד,

שמו של משה כחלון יהיה פאוסט.