מה לי לכתוב
אז
מה לי
לכתוב
בשעת צוהריים,
מול מציאות
כמו מגחכת מולי,
זחילת מכוניות על כביש החוף,
מתחת לתכלת של שמיים,
ציוץ ציפור מתחרה בטרטור אווירון,
קצה של דקל, צמרות צאלון
ועדיין מכוניות הנמרחות מול החלון.
שריקת אמבולנס מסתלסלת מבשרת צרה
ונמוגה –
גם היא לא תיילד בצוהריים סיפור
אפילו לא שיר.
תגובות
0
אהבו
1
27
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
קו הרקיע שותק
"הוי ארצי מולדתי"
שרו לי סביי והוריי
הרביצו בי מחנכיי ושכניי
ודברנו דברים אחדים,
או שמאתמימות...
לקריאת הפוסט
את התמונה לא מצאתי
את התמונה ההיא לא מצאתי
אף כי חיפשתי היטב
במעלות ובמורדות
במעמקי הארונות
בעשרות השקיות
בעיניים...
לקריאת הפוסט
ברוש, פעם אחרונה
"אמא, הוא שוב איים להכות אותי", כך עמדתי בוכייה על גרם המדרגות שהוביל לביתי. אמי בפתח הדלת, קומצת את אגרופה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות