העזה

לקרל,

הייתי בטוחה שקרל הוא שם של גבר.מאז שקראתי אתכל הבלוגים בעמוד זה ועד שהגבתי ,בכל פעם מצאתי בשם זה רשומה אחרת.

זהו שיר מעניין,שמחליט להתעלם מהחיצוני שלו(שלה)בינתיים שגורם לאי נעימות ולהתנתק לעולמות אחרים.את מעזה לעשות זאת.כלומר,אין זה קל לדוברת בשיר להינתק כך.אולי על ידי דימיון מודרך?אולי בגלל כאבים?נכות?

קרל מעזה ולוקחת את השליטה בגופה וכאביה תחת ידיה ודמיונה. כל הכבוד.  אכן כאבים ממושכים יכולים להעביר אדם על דעתו ואם מצאת

דרך להתעלם ולעקוף אותם, גם אם לזמן מה, תבורכי.

 אהבתי את מה ואיך שכתבת.

העזה היה הפריט הראשון שעלה וביקש לצאת החוצה...

אני עושה עכשיו את המסע שלי חזרה אל עצמי...

קצת קשה להציג את עצמך כשאתה רק עכשיו לומד להכיר מי  אתה היום. ?!

נוהגת לכתוב בלשון זכר בעיקר אבל אני עובדת גם על זה...

ההתחברות לעולם הכתיבה זה משהו חדש ישן עבורי.

נהגתי לכתוב המון בעבר...המדריכה שמלווה אותי בתהליך המליצה לי לכתוב ולפרסם את התוצרים שיוצאים ממני,אולי גם ללכת ללמוד ולפתח את זה יותר.

ימים יגידו,ניראה.

קרל הוא למעשה ראשי תייבות של שמי המלא.

ההתנתקות שלי באה בעיקבות אי נעימות פיזית במצבים מסויימים בכל מיני ארועים בחיים.

תודה לכם על התגובות.

לקרל

שתי החלטות אמיצות בשיר הזה:

האחת - להיפתח, להחשף, להביע במילים "רשמים מהמסע שלי..".

וההחלטה השניה, שהיא עיקר השיר, אומרת:

זה הגוף שלי ! {אשר, כנראה איכזב וייסר}

על כן אני יכולה להחליט להתעלם ממנו "להפנות לו גב"

{ביטוי יפה ומקורי - להפנות גב לגופי !}.

אמנם זה לא יכול להימשך עד אין סוף, אבל אני {!}  אחליט מתי "אשוב"

ואני אשוב  כאשר "אמצא את דרכי אליו".

יופי של שיר.

קרל

במעגל החיים יש תקופות של שמש זורחת ויש ימים מעוננים!

בכתיבתך הצלחת להעביר אלי (הקורא) את הכאב הגופני והנפשי של הדמות בשיר,

כתיבה חודרת מרגשת ונוגעת!!

תודה

היי קרל..

ירדתי לסוף דעתך בסיפור..מעניין ומורכב ..

לא אפרט אולי לא הבנתי נכון...

בכל מקרה יפה ויש המון חומר למחשבה..

שבת שלום