הדם הפולני ממשיך לזרום....

מהיום בו סבתא פולניה ,קטנה ,מקומטת לבנת שיער עברה לגור אצלנו  התחלתי  לא לאהוב  אותה .

אהבת הנפש , התחלפה לה  בשנאה ובסתר לבי התפללתי שתמות.

הלוואי ותמותי כבר הייתי מסתכלת עליה בשאט נפש.

כשמתה נבהלתי מעצמי והתחלתי לייחס לקללות כוח מאגי.

מזכיר לי, שתמי בן עמי יעצה פעם באיזה מדור קוסמטי בעיתון מעריב לקחת גרגרי סוכר ,לערבב במעט דבש ולנקות בהם את הפנים.

על הנימים  הקטנטנים שצצו  ועד היום מתנוססים שם היא חטפה ממני את הקללה האיומה ( הלוואי ותמותי )  בתוספת עצבנית מה לדוגמנית וליעוץ קוסמטי.

מה פתאום שתמי בן עמי תמות ?היא עדיין צעירה ,הייתי מרגיעה את עצמי.

לחיות עם זקנה מפולניה באותו חדר ,לא היה נעים,האמינו .

הכניסה  לחדר שלי  שולחן מטבח וכסאות  איומים, ארון בגדים מכוער ,נוספה  מיטה,חולי  וריח של גלות .

כל עוד לא גרנו באותה הדירה ,יכולתי כנראה לסבול את  סממני הפולניות שלה.

יום יום זה כבר היה יותר מדי.

איך זה שמכל ילדיה ,בחרה לגור דווקא אצלנו ?

שנים  התחננתי בפניה שתבוא לבקר אותנו ,רק לבקר והיא לא באה.

פתאום לבוא לגור?

תכף תחשבו שאני אנצקלופדיה מהלכת בתחום חיי היהודים בעיירה הופיץ ,אבל לא.

ככל שהתחננתי לילה לילה שתספר קצת על החיים שם ,דבקה בגרסה  על כי אינה זוכרת .

אז מה נותר  לי ?

 רק חינוך פולני טהור ,בבית ישראלי .

שתי פולניות עליי : אמא וסבתא.

מה רוצים ממני  הילדים ?

" את רואה את אמא של בנצי מאסקימו לימון ?  "  זאת את.

" מה את צוחקת ? "  לעתים כשמופיעה בתקשורת דמות  פולניה , את כזאת בדיוק.