הביכורים שלי

בליל "שבועות",

בחצות,

דוד המלך במערתו,

בירושלים,

מתעורר לו לדקה,או שתיים,

נוטל ידיו בצפחת

קורא פרק תהלים

ונירדם שוב,

לשנה 

או  לשנתיים.

ואני,בחצות,

חוצה לי חלום מתוק,

בך מהרהרת,

אם גם אתה

בדיוק עכשיו  ער

ואולי בנו מהרהר.

ואני לי ניזכרת

איך היום

הבאת לי ביכורים

פרי מגדים,

שיפתותיך,

איך 

ליד המיקלדת

התעקשת לתקן

"שתהיי מסודרת".

ועד שהכְרום עָלָה

וגם המֵייל,

שרב  עצום

החל מזדחל.

 צווארך סביב צווארי

כמו ברבור התפתל.

המיקלדת ניכנעה

עשית בה פלאים

הן קוסם המיקלדת אתה,

משייט בה 

כמו ספינה בימים.

ואף אני הוקסמתי 

מהביכורים והמגדים

ממעשה המרכבה במיקלדת

שניכנעה , 

לאצבעותיך הארוכות

שעשו בה ניפלאות.

וכך עמדנו עוד 

בלכתך,

ליד הדלת 

כמו תמיד מישתאים,

לפלא הזה, "אנחנו".

אז הנה,בחצות,

עשיתי תיקון

ליל שבועות

נטלתי ידי בצפחת,

כמה ענבים מצלחת

וחשבתי עלינו

בנחת