מעלה של החיוך

במשחטה של עופות עבדו מאות פועלים.
חלקם היו שוחטים, חלקם היו מארגנים ואחרים היו אחראים על אריזת העופות בשקיות והכנסתם למקפיא הענק של המשחטה.
כך בכל יום היו מגיעים העובדים בשעה שבע בבוקר ועוזבים בשעה שבע בערב.

עד שיום אחד - - -...
כל העובדים יצאו לביתם. חיים, מנהל המפעל בא לנעול את השער כדרכו כל בכל יום, אלא שאז ניגש אליו משה השומר ואמר לו
"רגע רגע... לא כולם יצאו"

- "מנין לך?" שאל חיים בפליאה.

- "יש עובד אחד, אינני יודע את שמו, אבל אין יום שהוא לא יוצא מהמפעל בלי לומר לי לילה טוב עם חיוך רחב, ולכן אני משוכנע שהוא עדיין לא יצא" אמר לו משה השומר בדאגה.

נכנסו המנהל והשומר לסיבוב בכל המפעל החשוך ולא מצאו אפילו לא עובד אחד...
-"אין אף אחד" אמר חיים למשה.

-"אני לא זז מפה" הפגין משה "אני יודע בבירור שהוא לא יצא!"

והנה.. לאחר כמה דקות התקרבו שניהם למקפיא הענק של המפעל ומשם בקעו קולות של דפיקות,הזדרזו חיים ומשה לכיוון הקולות, פתחו את המקפיא והלא יאומן נגלה לעיניהם,
עשרה עובדים היו סגורים במקפיא הענק וללא אויר בקור של 20 מעלות מתחת לאפס קרובים לערפול חושים.

-"איך ידעתם שאנחנו פה?" שאלו העובדים בפליאה.

או אז הפנה משה השומר את אצבעו לעבר אותו עובד
"בגללו כולכם ניצלתם" אמר בשמחה.

הבנתם מה זה אומר?!

עשרת העובדים היו מוצאים את מותם באותו לילה אילו אותו עובד לא היה מקפיד על "לילה טוב עם חיוך".

עשרות פעמים אנחנו עוברים ליד השומר, הנהג, המוכר, ועוד מאות אנשים בכל יום, כמה עולה לחייך?
כמה עולה לומר בוקר/ערב טוב?!