האיש שהלך עם הלב ולא עם הקומבינה

האימייל שקיבלתי מידידי  הרשים אותי  וחשבתי שטוב ייהיה  אם אשתף בו את חברי . הנה הוא המייל כלשונו בהעתק הדבק.וכך מתחיל הסיפור:

במושב יבנאל שבצפון מתגורר חבר טוב שלי – יהונתן אברמזון. הוא חקלאי במקור שעם השנים גם החזיק כמה צימרים להשכרה והיום הוא מנהל סיורי ג'יפים בצפון. נקלענו לשיחה על יושר, ערך שאולי במחסור בימינו אלה ובכלל, והוא מנדב לי את שני הסיפורים הקצרים הבאים:

"יום אחד" כך הוא מתחיל "מזמין אצלי הסופר דויד גרוסמן צימר לכמה ימים. הוא מגיע צפונה בעקבות ספר שהוא כותב ולצורך הכתיבה הוא מסייר בסביבה ומבקש לקחת חדר אצלנו לכמה ימים. הסברנו שעלות החדר היא כך וכך שקלים ואם ירצה להשתמש בג'קוזי יש תוספת עלות של נניח כמאה שקלים ליום. 'אין לי צורך בג'קוזי' הוא אומר 'אני אקח חדר רגיל.'

גרוסמן הגיע, קבל את חדרו, את ארוחות הבקר שלנו ובמשך הימים כמעט ולא ראינו אותו, עסוק בסיורים ובכתיבה. אורח שקט, אדיב… כן ירבו.

ביום האחרון לשהייתו, כנראה חזר מהליכה רגלית מעייפת, הוא בקש רשות להשתמש בג'קוזי, לרפות מעט את שרירי גופו. למחרת בבקר הוא הגיע להסדיר את התשלום. הגשתי לו את החשבון שכלל גם את השימוש בג'קוזי ביום האחרון.

'אבקש חשבונית נפרדת עבור השימוש בחדר בלבד' הוא אמר '… ללא הג'קוזי. אתם מבינים החדר הוא חלק מהוצאות העבודה שלי, בגין כתיבת הספר ואילו חלק הג'קוזי הוא הנאה שאינה קשורה בעבודתי ולא אוכל להגיש אותה כהוצאה.'

'אבל בחשבונית מופיע סכום אחד ללא פירוט' הצעתי פתרון 'כך כולם עושים. איש לא ידע על מרכיב הג'קוזי ואני מניח שגם איש לא יתעניין.'

גרוסמן הרים את ראשו, הביט בי ואמר בקול שקט כאילו ולא רוצה להביך אותי: 'אבל אני יודע… ואותי זה מעניין.' והוא קבל את החשבונית הנפרדת, שילם והלך לדרכו.

"אתה מכיר הרבה אנשים שכך ינהגו?" מסכם בשאלה יהונתן אברמזון ואינו מחכה לתשובה. "תמיד תהיתי לפירוש המילה 'ישר לבב'." הוא ממשיך, "את התשובה קיבלתי לפני הרבה שנים בסיפור נוסף שאיני זוכר את מקורו, יתכן והמקור הוא במשלי קרילוב":

יהודי עומד בתחנת רכבת ומתפלל חרישית את תפילת השמונה עשרה. הוא עומד והתפילה נאמרת בלחש, שפתיו אינן נעות. עומד אדם לידו מתבונן בשעונו של היהודי ופונה אליו.

"שעון יפה יש לך, אולי תמכור לי אותו?"

היהודי אינו עונה לו באמצע התפילה.

"אתן לך מאה רובל בעד השעון." היהודי אינו מגיב.

"אתן לך מאתיים רובל בעדו." האיש מעלה את המחיר "לא נתקלתי בשעון מהודר שכזה."

היהודי אינו מגיב, עדיין באמצע התפילה.

"אהה… אתה סוחר ממולח. שלוש מאות רובל, זו הצעתי האחרונה." דוחק בו שוב האיש ואז כששוב לא מקבל תגובה, הוא מניף ידו בביטול ועולה על הרכבת.

היהודי מסיים את התפילה, עולה על קרון הרכבת ומבחין שמושבו הוא לצד האיש שרצה לקנות את שעונו. הוא רוכן אליו ואומר לו: "אמכור לך את השעון."

האיש מופתע: "אז פתאום אתה יודע לדבר?" הוא אומר ובשמחה שולף מכיסו שלוש מאות רובל. "זו הייתה הצעתי האחרונה, הנה כספך."

"אני מוכר לך את השעון במאתיים רובל," אומר לו היהודי.

"אבל הצעתי האחרונה הייתה שלוש מאות רובל, וכי לא שמעת?"

"שמעתי גם שמעתי." עונה לו היהודי, "כשאתה זרקת הצעותיך הייתי עסוק בתפילה ולכן לא הגבתי. את הצעתך הראשונה של מאה רובל פסלתי במחשבותיי. כשהצעת מאתיים כבר הסכמתי להצעתך ולכן אשאר עם הסכמתי, נאמן לעצמי. אקח ממך רק מאתיים רובל."

"זו משמעות הביטוי ישר לבב" מסכם לי יהונתן אברמזון היבנאלי. "ישר עם לבו, ישר גם עם מחשבותיו."

ושני הסיפורים האלה מחזירים אותי לציטוט, שאני כך כל אוהב, המיוחס לאימא תרזה: "אם אתה ישר וכן, אנשים אולי ירמו אותך – למרות זאת היה ישר וכן. תן לעולם את מיטבך… למרות הכול!"
זִקּוּקִין דִּי-נוּר