השזיפים של אלגרה

הבוקר היה ערפילי,ריח הים המרקיב שט כמו ענן על השכונה. השמש עלתה גדולה מאחורי הרי האי והתרוממה. זה היה בבוקר בו החלטתי לעלות לגג הרעפים של השכנה אלגרה, ממנו יכולתי להגיע לעץ השזיפים שבחצרה. לא נעלתי נעליים בגלל שהרעפים בגג בית הזקנה היו בגילה אם לא יותר. בעזרת צינור המרזב הצלחתי למשוך עצמי ולעלות לגג. מבתי השכונה נשמעו רחשים של בוקר. פה ושם שיעולים של מבוגרים. הכול נראה כמו שבוקר צריך להראות. עץ השזיפים היה קרוב אלי כנגיעת יד. פרותיו היו רחוצים מטל הלילה. התקדמתי לאט לכיוון ענף שהיה עמוס פרי כמו 'בסטה בשוק הכרמל' דורך בזהירות על כל רעף ישן, וכשכמעט אחזתי בענף והנחתי רגלי על רעף נוסף שכנראה סדוק היה, טרח, גופי פרץ ללא רצוני את הגג מנפץ עוד אי אלה רעפים חודר את תקרת ביתה של אלגרה שהייתה בנוייה כמו מנייר צולל ונוחת למזלי על רהיט גדול ורך שבסלון של הזקנה ממנו התגלגלתי חצי מאולף לרצפת הבית. לאחר נפילתי השתרר שקט לזמן קצר בלבד, כי האלגרה הזאת צרחה כמו תרנגולת שחוטה. העירה את הישנים עדיין והפתיעה את הערים של השכונה כולה. הזקנה עמדה מעלי כשרגלה האחת לוחצת על ראשי ופניי מושתלות לבטון הרצפה. גופי כאב. אך ביחד עם זה רציתי לצחוק ולא העזתי. הנה שוכב אני חסר אונים תחתיה של הגברת הזקנה ומה אני רואה לאחר שהצלחתי לסובב מעט את ראשי ולהביט מעלה? שבעלת העץ לובשת כמה שכבות של שמלות פרחוניות. לאחר מספר דקות שנדמו לי אז ארוכות ומפחידות, נפתחה דלת דירתה של הזקנה ומספר נשים ביניהן אימי נכנסו לבית בו שכבתי חבול ופצוע אגו. וכשראו את הפתח שיצרתי בנופלי נדהמו. מה קרה גברת אלגרה, שאלה אחת השכנות. נפל משהו מהגג? ציפור גדולה? איך ציפור, זעקה הזקנה. הילד נפל מהגג והצביעה עלי ברגלה. אבל כשהיא הראתה עלי והרימה שוב את רגלה כדי לדחוס אותי יותר לרצפה, הספקתי לראות את שתי רגליה שהעור בהן נראה כמו אבוב של צמיג רכב שחסר לו אוויר. על כל פנים ברגע שאימי זיהתה אותי סופית, תפסה את ידי הרימה אותי ובידה האחרת הורידה לי סטירה ראשונה. רוב נשות השכונה כבר התקבצו בתוך הדירה של אלגרה, ולאלה שלא נותר מקום פנוי בתוך הדירה עמדו מחוץ לבית והחליפו דעות על החפץ שנפל מהשמים. בינתיים בדוחק שנוצר במרחב הסלון הקטן, המשיכה אימי להחזיק בידי ולמשוך אותי לכיוון דלת היציאה. אבל את ידי השנייה תפסה ואחזה הזקנה שצעקה- לאן את הולכת? אני רוצה משטרה. גברת אלגרה, אמרה אימי בקול מפייס ורגוע, אני מבטיחה 'שיורגו' השכן היווני שלנו יתקן הכול. ובאומרה אימי כך, משכה אותי בכוח רב לצד היציאה כשהיא דוחפת בכתפה את הנשים שעמדו כמו מקהלה יוונית עתיקת יומין וחסמו את המעבר. אבל אלגרה לא מוותרת בקלות. כך שאני באותו זמן נמשך מצד אחד על ידי אימי, ומהצד האחר נבלם מאחיזתה הבלתי מתפשרת של הזקנה. עכשיו כשאני נזכר באותו מחזה יכול רק לצחוק. אך ברגעים ההם כשעמדתי מתוח כמו חבל כביסה בין שתי הנשים, התפללתי שהכול יגמר ומהר. למזלי הטוב -ידי המוחזקת בכף ידה של הזקנה הזיעה מפחד והחליקה מידה של הזקנה שסגרה את כף ידי כמו שסוגרים במלחציים מברזל, והשתחררה לי. אימי שהיתה צעירה והרבה יותר יפה מהזקנה ניצלה את המומנטום ומשכה אותי בדרך ליציאה ומשם לסמטה הצרה של השכונה. אימי נעלה אותו יום נעלי עץ שהשמיעו צליל קרקוש צווחני כשהלכנו על אבני הדרך. אני צעדתי יחף וכואב נאחז ביד אימי. לאן אנחנו הולכים, שאלתי את אימי כשראיתי שחלפנו ליד הבית שלנו ולא נכנסנו אליו. לאיפה אתה חושב,לתחנת המשטרה, ענתה אימי. הזקנה לא תיתן לי מנוח עד שהיא תשמע שהמשטרה התערבה במה שקרה. כשאימי ואני נכנסנו לתחנת משטרת האי זקינטוס, מישהו היפנה אותנו לשוטר עב בשר שישב מאחורי שולחן ולעס דבר מאפה יבש, כי פירורים מאותו מאפה נתקעו לו בין זיפי שפמו הזקור ולא חשבו כלל לעוף משם. כשהצליח השוטר לשאוב את שרידי המזון, שאל. מה את רוצה? טון דיבורו של השוטר שכוון לאימי הרגיז נורא והתכוונתי להשיב לו. אולם אימי שהחזיקה עדיין בידי משכה ודחפה אותי לפינה רחוקה של החדר שם עמדתי כעוס. בן כמה הילד, שאל השוטר. בן תשע, שיקרה אימי. ילד קטן. רצה לקטוף כמה שזיפים ונפל, אמרה אימי והרכינה ראשה בהכנעה. ואז שוב הרגשתי איך כעסי עולה לי לגרון ונעצר שם כגוש אבן. תראי, אמר השוטר שרצה כנראה לסיים החקירה במהרה כדי לחזור לשאריות הלחם או העוגה שהניח תחת נייר לידו בעת שנכנסנו. הפעם אמר- ארשום לכם הזהרה בלבד, ולבנך הקוטף הלא יוצלח הוסיף, שיתרחק מהזקנה ומעצי פרי שלא שייכים לכם. אמא הושיטה אלי ידה ואני קפצתי משמחה שלא נעצרתי. כשהתקרבנו אימי ואני לשכונה שלנו כבר מרחוק ראיתי איך שהתאספה כל חבורת ילדי השכונה מריעים וצוהלים על יום שחרורי.