סיום בית הספר היסודי

 סִיּוּם בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי

שָׁלוֹם לְךָ יוֹמָנִי הַיָּקָר,

זֶה שָׁבוּעַ שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי דָּבָר

הַיּוֹם אֶכְתֹב עַל יוֹם הַמָּחָר,

יוֹם מְיֻחָד שֶׁל סִיּוּם... וְהַתְחָלָה.

מָחָר יִתְקַיֵּם טֶקֶס הַסִּיּוּם,                       

                          וַאֲנִי כָּל כָּךְ נִרְגֶּשֶׁת לִקְרַאת הָרֶגַע הַקָּסוּם,                               

בּוֹ אֲנִי נִפְרֶדֶת מִבֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלִּי,

שָׁלוֹם אוֹמֶרֶת לְבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי.

לְכָאן הִגַּעְתִּי מִגַּן הַיְּלָדִים,

יַלְדָּה קְטַנָּה בֵּין יְלָדִים בּוֹדְדִים,

לְאַט נִקְשַׁרְתִּי לַחֲבוּרָה הַחֲדָשָׁה,

לָמַדְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל חֲשָׁשׁ וּבוּשָׁה.

כָּאן, בְּבֵית הַסֵּפֶר, לָמַדְתִּי קְרֹא וּכְתֹב,

תָּנָ"ךְ, חֶשְׁבּוֹן, הַנְדָּסָה, גַּם מֻשְּׂגֵי יְסוֹֹד לָרֹב.

כָּאן יָדַעְתִּי לחֲבֵרוֹת וְחֲבֵרִים לִהְיוֹת  קָרוֹב                       

 שִׂחַקְנוּ, אָהַבְנוּ, הִשְׁתּוֹלַלְנוּ, הָיָה טוֹב.                                          

כָּעֵת, עָלַי לָקוּם וְלָלֶכֶת אֶל מָקוֹם חָדָשׁ,

שָׁם יִהְיוּ חֻקִּים אֲחֵרִים, וְיֵשׁ בְּלִבִּי חֲשָׁשׁ,

לֹא כָּל יַלְדֵּי כִּתָּתִי יִהְיוּ אִתִּי בַּכִּתָּה הַחֲדָשָׁה                           

בִּמְקוֹמָם אֶפְגֹּשׁ יְלָדִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינִי מַכִּירָה.

וּמִי יִהְיוּ הַמּוֹרִים, וְאֵיךְ אֶסְתַּדֵּר עִם הַמְּחַנֶכֶת?

וְכָעֵת גַּם  רְצִינוּת וְאַחְרָיוּת בַּלִּמּוּדִים נִדְרֶשֶׁת,

לֵָכֵן יוֹמָנִי הַיָּקָר, אֵין פֶּלֶא בִּכְלָל שֶׁאֲנִי כֹּה נִרְגֶּשֶׁת,

לְטֶקֶס הַסִּיּוּם שֶׁיִּתְקַיֵּם מָחָר בַּהֲמוּלָה גּוֹעֶשֶׁת.

אֲבָל, יֵשׁ לִי סוֹד שֶׁרַק לַיּוֹמָן אֶפְשָׁר לְסַפֵּר,

אֲנִי יוֹדַעַת, וְזֶה חָבוּי בְּלִבִּי פְּנִימָה, בַּהֶסְתֵּר,

יֵשׁ לִי בִּטָּחוֹן חָזָק וּמוּצָק שֶׁאֲנִי אֶסְתַּדֵּר,

וְעַל כָּל הַקְּשָׁיִים וְהַחֲשָׁשׁוֹת אֲנִי אֶתְגַּבֵּר.

אַמְשִׁיךְ עִם חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים לְהִפָּגֵשׁ וְלִשְׂמֹחַ,

וּבַלִּמּוּדִים אֶשְׁתַּפֵּר, אְֶלְמַד כָּל מִכְשׁוֹל לִצְלֹחַ,

         הַצִּיּוּנִים יַעֲלוּ עִם מְעַט עֶזְרָה מֵאֲחוֹתִי וּמֵאִמָּא.                                           

יֵשׁ בִּי הַכֹּחַ לִהְיוֹת יְצִירָתִית, לָנוּעַ קָדִימָה.

אָז מָחָר לֹא יִהְיֶה סְתָם עוֹד יוֹם,        

עַל הַבָּמָה מוּל הַקָּהָל הָרַב אֹמַר שָׁלוֹם

 לְבֵית סִפְרִי הַצָּנוּעַ, הֶחָבִיב, הַטּוֹב,  

בּוֹ רָאִיתִי הָמוֹן שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר לָרֹב.                                         

מֵהַשַּׁעַר אֵצֵא וְרֹאשִׁי זָקוּף אֶל עַל,

כָּעֵת אֲנִי אֶקְבַּע אֶת מַסְלוּל דַּרְכִּי. בִּכְלָל,  

אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ בִּי כּוֹחַ וּנְחִישׁוּת,

חֲרִיצוּת, נֶאֱמָנוּת, פְּתִיחוּת וּרְגִישׁוּת

לְהַצְלִיחַ.....

 עמוס צדקוני

ג' תשרי תשע'ו  16 ספטמבר  2015