סוכה ליד הנהר

                 לטובה כה מקסים  צירת כמשוררת  את שירך  הפלאי הקסום.

                 שבת קסומה וחג שמח לך ולבני ביתך.

לטובה- איזה שיר יפה בנית ממילים . סתם מילים של חכה ודג ושפתיים . מילים שאצלנו הן שיגרתיות ואינן אומרות דבר, מתחברות אצלך ליצירה נפלאה.  אפילו היפיפיה שבתמונה  נראית עכשיו אחרת כאשר אנו מחכים לדג שיצא משפתיה  החושניות.  עלי זה השפיע. מחר אני הולך לקנות  כמה פתיונות. אעלה אותן על החכה. אקרב אותה אל היפיפיה שבתמונה ואחכה לדג  הזהב  שיצא ואולי יהיה זה הדג הממלא את כל משאלותינו. ובינתיים שתהיה לנו שנה טובה וגמר חתימה טובה. . 

ליעקב,

אתה לא צריך פיתיונות.היא תראה אותך עם הזקן החדש שלך והחיוך ותתפתה.לכן גם בחרתי מישהי שרחוקה מדמותי.על נשים כאלה יותר מאמינים שאוהבים אותן ומאוהבים בהן.ולא היא.לאהבה אין גיל והיופי הוא בעיני המסתכל.תודה על התגובה הנעימה.שמחתי שמצא חן בעיניך.חג שמח.לך ולכל המשפחה.

לטובה פריש שבת שלום!!

שיר יפה אהבתי ונהנתי מכתיבתך כמו תמיד..

הצגת תמונה דמות אישה יפיפיה למי שרוצה לדוג כמו למשל יעקב גרשון 

השובב שלנו ,,,,חח

חג סוכות שמח ...

סוכה ליד הנהר. (בהשראת חג הסוכות).



המשוררת מאנישה את הנהר - היא מדברת אליו, כֵּדָבֶר אל אהוב נערץ, אומרת: /הייתָ לי כמלאך המואר'  זוהֵר בהדר/. הקשה להשגה, אשר /לעתים ניפלט מפיך דג זהב שבטעות נָס לו/

והנהר משיב/"עזבי המילים נבובות הן ,גבבה הן וקש"

אולם האישה בשיר, לא מוותרת וממשיכה להתייחס אליו כאל אביר חלומותיה, שָׂחַה: /אתה מרחף מעל סוכתנו, כל כך טוב לי אתה שומר עלינו/.

שיר אהבה וכיסופים. ענוג. מילות השיר רכות מלבבות. הקורא מרגיש בערגה המבצבצת מתוך השיר. 

שנה טובה. חג סוכות שמח ומהנה. טובה'לה. (פרח). נדב.

בארצינו המידברית והדלה במקורות מים נ-ה-ר טובה-יקרה הינו אות וסימן לגעגועים ל׳שם׳. למקום בו נולדת ומשם נטועים בך ראשיתך וזיכרונותייך. שירך נידמה לי כמו שיחה בוגרת מהמקום בו הינך חיה ומעורה היטב אל מול המקום ממנו שואבת את מי הראשית.  רומזת לנו שכבר הרבה מהעבר הינו חמקמק וההווה מחליף ותופס מקומו של העבר.  אהבתי את ׳התעתוע׳ כמו מישחקיי-חיזור בינל היום לבין עברך וזיכרונותייך.  (והיה וטעיתי אז זהו זמן לסליחה ומחילה) חג-שמח מאתרוג עדיי ערבה!

ללי האור,

ראשית תודה וחג שמח.

לא געגועים לעבר,דווקא חשבתי על נחלים בארצנו,דן,אלכסנדר,הפארק  ביקום,אבל כשכותבים שיר או סיפור,ניתן להציב את המחשבות באיזה נוף שרוצים,דימיוני ככל שיהיה.אני רואה גם תמונות רבות של נהרות ונחלים וכל זה משפיע יחד על הדימיון.ובו אני מציבה את המחשבות והרגשות שלי,שהם די "תקועים"לשמחתי בהווה.אני גם יוצרת לי נופים דימיוניים שלא ראיתי מעולם.גם סוכה עוד לא בניתי ולא בנו לי.שירים וסיפורים הם לרוב פרי דימיון.לפעמים,את צודקת,מעוגנים בנוף הילדות.אני כבר רחוקה משם.מה עוד שגדלתי בעיר בירה.נכון.היתה שם הדנובה.אבל בתור ילדה קטנה לא הירשו לי הרבה להסתובב שם.אגב,אני גם מאד,מאד רחוקה במראי מהתמונה וגם אף פעם לא ניראתי דומה לה.אז הכל דימיוני.

אז חג שמח.ותודה על תגובתך ושניסית להבין.האמת,שברגע ששיר עוזב את המחבר,הוא כבר שלך.את רשאית לראות בו כרצונך.

היי טובה פריש היקרה ...

הייתה אי הבנה   חשבתי שאולי את כועסת עלי ... 

ואנחנו מתקנות אותה ,,,את אי ההבנה ,,,,

יתכן שפסחת עלי.. כי התמונת הפרופיל שונתה   ולא  זיהית   אותי...

תרגישי טוב יהיה בסדר .... חג סוכות שמח ,,,,