הזדמנות שנייה

הזדמנות שניה.  איתן.  

 

פרנץ, בעלה בעבר של מרתה.  קומוניסט שאיבד את אמונתו בקומוניזם והמפלגה בה היה פעיל.  

פרנץ לא יהודי. איש תם. אוהב את מרתה, הוא שולח לה מכתב. ממנו הקורא מסיק שפרנץ ומרתה אשר  בינתיים נישאו כל אחד לבני זוג אחרים, השלימו עם גורלם.

 

סיפור על תהפוכות הגורל המטלטלות את האדם ונוטלות ממנו השליטה על  עצמו וגורלו...  

רהוט. שוטף, מעניין ומריר... כיף לקרוא. (חיוך) נדב.

היי נדב,

תודה על תגובתך.

למה אתה יוצא מהנחה שהם השלימו עם גורלם? אם הם השלימו עם גורלם לא יהיה ה"קונפליקט" שאותו אני מחפש. הסיפור יהיה יותר מעניין אם הם לא ישלימו עם גורלם.

שים לב, עברתי לתחום הסיפור הדמיוני, ואני לא כבול ע"י המציאות.

להתראות

היי איתן. סיפור מאוד יפה. המון  דברים  קורים   בחיים של אנשים . גם  פרטיים גם של עולם הגדול. קומוניזם   לא בנו בברית המועצות. יכול  להיות שהוא חלום לא מציאותי  אוטופיה מסויימת.   אני זוכרת ברית המועצות של  שנות70-80   של מאה הקודמת. אולי זה לא כל כך מקובל להגיד אבל זכרונותי לא קשים. זה כבר לא היה גולג של סטלין. היה שקט והיו דברים טובים. השכלה גבוהה לכולם בחינם. גם מערכת בריאות ללא תשלום. פתאום נזכרתי איך לפני די הרבה זמן בעלת החנות בערד שאלה אותי:"מה אתם כולם היו שם מהנדסים , רופאים ומורים  ברוסיה?"

 תודה על סיפור יפה. ערב טוב  איתן.

 הסיפור הוביל אותי אל המסקנה שאליה הגעתי - השלמה עם המצב - .

לא מזהה קונפליקט בסיפור.  כנראה גם לא ממש מעניין אותי. אם הוא קיים או לאו?
 בעיני חושב יותר תוכן הסיפור, אם מעניין, או רדוד הוא... (חיוך)

לנדב שלום,

אני מבין שהמילה קונפליקט היא כמו דגל אדום עבורך. אבל בכל זאת אנסה להסביר את שיקולי כמחבר סיפורים. הסיפור הזה אמור להיות חלק מנובלה, או נגיד סידרת סיפורים. זהו הפרק הראשון, ובו עדיין אין קונפליקט. אבל המצב ביניהם טעון קונפליקטים: האם פרנץ עדיין אוהב אותה והאם היא אוהבת אותו? האם היא מאושרת בקיבוץ? האם הוא מאושר בארה"ב? האם ירצה ליצור קשר עם בתו? מה יאמר בעלה של מרתה?

עלי כמחבר להחליט לאן אקח את הסיפור - להשלמת הגיבורים עם מצבם, או שהם יהפכו את הקערה על פיה? האפשרת השניה היא יותר מעניינת מבחינה ספרותית.

להתראות

למיכאל שלום,

אני רוצה לבקש ממך בקשה קצת חריגה - הפסק בבקשה לכתוב לי תגובות. אתה פוגע בי כאשר אתה כותב, למעשה מגדף את הקיבוץ. אתה פוגע בי כאשר אתה אומר לי איך לכתוב (אפילו את התנ"ך אתה מציע לכתוב מחדש). אתה פוגע בי כאשר אתה נותן ציונים לסיפורי (אף פעם לא מחמיא). נראה לי שאין לך הבנה מהו סיפור קצר, וסגנון כתיבתך גס ופוגעני. אז בוא ניפרד כידידים.

בקשה חריגה?

״׳כאילו מה:״׳

ואותי גרשת מהבלוגים שלך

למרות שגם החמאתי לך

ואתה

שאינך מגיב כלל כאן לאחרות ואחרים

אינך לך טיפת הבנה מהי הרשת

ומה מהות הגלישה?

אל דאגה אינך ״׳לבד״׳!!!

לאיתן,

 כרגיל,   נהניתי  לקרא  את  ספורך.   כשהגעתי  לסופו  היתה  לי  תחושה  שצריך  פה  לבוא  המשך.....  לפחות  לדעת  את  תגובת  האישה,  מרתה    .והתפתחות  העניינים...

זה  נדיר  לשמוע  או  לקרא  על  מכתב   של  חרטות   ודברי  התנצלות  על  מעשים  והחלטות  שנעשו  בעבר....

 וכאן   מדובר  על  איבוד  אמונה   ועל  הבחירות  שעשה.....   ואכן,  כדבריו-דבריך :אין  לבכות  על  העבר......

מחכה  להמשך.....                                              עליזה

מיכאל ידידי. 
 
 חשוב לעדן תגובות לחברים.  מותר להעביר ביקורת קורקטית בלי להשמש במילים קשות ("זונות") ועוד, זה פוגע מאוד.  
איתן היה חבר קיבוץ הרבה שנים, גם אני גדלתי והתחנכתי קרוב ל12 שנים בקיבוץ. ואדם שנולד וחי בקיבוץ, הוא אחד מבניה של ההתיישבות העובדת - מפעל ציוני אדיר, שתרומתו בהקמת המדינה, אין לו אח וריע שישווה לו בעולם כולו. (זאת לא פראפרזה), לכן לא בסדר לצבוע את המפעל הגדול הזה, בשחור. בעשותך זאת אתה גורם עוול, גם אם זאת לא כוונתך, למפעל ההתיישבותי הציוני הקיבוצי שקלט וחינך מאות אלפי נערים ונערות, ילדי עלית הנוער שאני אחד מהם. ומודה לקיבוץ, למרות דברים שלא נראים בסדר, דברים אותם כתבתי בתגובותי לסיפורים המעניינים של איתן, למרות זאת, אני אומר תודה גדולה, למסגרת החינוכית והבית החם שהקיבוץ העניק לי, ולאלפי ילדים ממשפחות קשות יום - ילדים שההתיישבות (הקיבוצים) העובדת, הוציאה אותם מהרחובות, ומחיי פשע, והפכה אותם למלח הארץ.
​יום מבורך לך מיכאל ידיד, ולכל החברים (חיוך)