מבול

 זה היה שבוע רטוב מאוד, כל היום וכל הלילה ירד גשם ונשבו רוחות עזות, ברקים חצו בזיגזגים את השמיים ורעמים הרעידו את הבניין שאני גרה בו. הגשם היה ברמה של מבול, הגלים היו בגובה שלושה וחצי מטר והים סער מאוד. הבניין התנועע וזז ובבוקר מצאתי את הבניין בכתובת אחרת.

למזלי זכרתי לסגור את כל החלונות, כי כשהסתכלתי מבעד לחלון של חדר השינה ראיתי שמפלס המים עלה עד הקומה השישית. הנוף הלא מוכר הבהיר לי כי אני נמצאת במקום אחר.

הדגים הלכו ברגליים ישרות על המים והתהלכו גאים וזקופים בממלכה שלהם. הבנתי כי הים עלה על גדותיו והציף את הארץ. יצאתי בשחייה מבעד לחלון ושחיתי למצוא סופרמרקט צף כדי שאוכל להצטייד במצרכים. השמים היו אפלים ומידי פעם פילח ברק את האפלה ובעקבותיו התגלגל רעם אדיר.

סביבי שחו עוד אנשים שיצאו לאותה מטרה. כל הבניינים היו שקועים במים ועקרות בית עם סלים חיפשו סופרמרקטים. גיליתי מגדלים מבצבצים מתוך המים והגעתי לטירה. שחיתי פנימה ומצאתי מלך נבון, מלכה מרהיבה ונסיכה קסומה ודרקון אמיתי. מסביב לטירה היה יער עבות עם עצים שרעדו ונאנקו ברוח העזה ופרחים שהחזיקו מעמד ואור ירוק אפלולי שהסתנן מבעד לעצים. לא ראיתי נהרות כי המים כיסו על הכל.

הרעם החזק שהרעים לפתע הגיע מהדרקון הענק שנכנס באותו רגע לחדר וקרא את כולם לסדר כדי שהישיבה תוכל להתחיל. עיניו של הדרקון ירו ברקים ורעמים עזים רעמו כאשר הוא דיבר.

"מעכשיו משתנים סדרי העולם" רעם קולו "כל מה שהיה על היבשה, מעכשיו יהיה במים וכל מה שהיה במים יעבור ליבשה"

כולם הקשיבו לו בשקט ולא הוציאו הגה מהפה.

"מעכשיו מהפיכה! החורף יהיה קיץ והסתיו יהיה אביב" הוא המשיך בדבריו "הדגים יחיו על העצים וכל אנשי היבשה יחיו במים"

"איך הם יתקיימו?" שאל המלך הנבון

"יצמחו להם זימים וסנפירים והם ילמדו לשחות"

"לא רוצה זימים וסנפירים" הנסיכה הקסומה פרצה בבכי ואימה המלכה חיבקה אותה אליה וליטפה אותה על ראשה.

עיני הדרקון ירו ברקים מהירים רעמים מבעיתים רעמו ועוד מבול התחיל לרדת. הייתי בטוחה כי מפלס המים אצלנו הגיע עד הקומה השביעית. מועצת דגים הגיעה לישיבה. הם פסעו בשורה מסודרים לפי הגודל וסדר החשיבות.

ראשון צעד לוויתן ענק, אחריו פסע כריש גדול אחריהם בעדינות פסעה דולפינה אחרי הדולפינה הלכו בנחת דג חרב ודג חשמל ואחרי כל אלה, בצעדים קטנטנים צעד הסרדין. הם נכנסו לחדר הישיבות בטירה והתיישבו על הכורסאות והסירו את הנעליים ושיפשפו את היבלות שצמחו להם ברגליים כי הם לא רגילים לנעליים.

דג חשמל מחא סנפיר לסנפיר והדליק את האור.

"חשוך כאן" התנצל.

הלוויתן ביקש את רשות הדיבור, התיז סילון של מים שאגר אצלו ואמר:

"אוףףףףףףףףף"

"מה אוףףףףף?" רעם הדרקון בכעס עיניו יורות אש. הדרקון היה מהיר חימה.

"אוף, סתם אוף. ככה אני מתחיל תמיד את הנאומים שלי" הסביר לו הלוויתן.

"גש לעניין" רעם הדרקון

"אז ככה, מהיום נחוקק חוקים חדשים ונכליל כללים אחרים" אמר הלוויתן ועצר כדי להתנשם בכבדות.

המלכה המרהיבה ניצלה את ההפסקה בנאומו של הלוויתן ושאלה אם ישתו משהו. כל הדגים הביטו בה אסירי תודה וביקשו מים. הרבה מים. המלכה המרהיבה לקחה איתה את הנסיכה הקסומה והלכה לארגן דליים של מים. המלך הנבון נשאר להמשך הדיון ואני שחיתי כדי למצוא סופרמרקט בשביל לקנות מצרכים.

שחיתי שעה בערך ולא מצאתי שום סופר פתוח, לפתע נתקלתי בקבוצה של צופים שהקימו מחנה ביער האפלולי. שאלתי אותם אם הם יודעים איפה יש סופרמרקט פתוח והם ענו לי כי כן. צופה חמוד לקח את ידי בידו ושחה יחד איתי כדי להראות לי סופר פתוח.

הגענו לגג של עזריאלי שבצבץ מתוך המים והצופה החמוד הראה לי את פתח הכניסה. אמרתי יפה תודה והוא פנה לחזור לחבריו הצופים ואני שחיתי דרך הפתח מלמעלה ישר לתוך הסופרמרקט, שם מצאתי שורה ארוכה ארוכה של קופאיות ישובות מול הקופות לבושות במעילי גשם וסורגות סוודרים צבעוניים לצלילי קופות רושמות.

לקחתי חמש עגלות ומלאתי אותן במצרכים. ניגשתי לקופה הראשית ושם ערכו לי את החשבון. הם ארזו לי את המצרכים בקופסאות אטומות וקשרו את הקופסאות בחבל אחת לשניה. כרכתי את קצה החבל מסביב למותני והתחלתי לשחות בחזרה הביתה.

שחיתי במרץ ושורה של קופסאות מצרכים נעה אחרי. הגעתי הביתה תוך עשרים ושלוש דקות ושבע עשרה שניות. מול החלון של חדר השינה עמדו שני דגים טרופיים שיצאו מתוך האקווריום שלי. הם ניצבו זקופים וחמושים ושמרו לי על הבית. כשהתקרבתי הם ביקשו תעודת זהות. תעודת זהות לא הייתה לי, אבל הם הכירו אותי למרות שערי הרטוב ונתנו לי להכנס כשהם מצהירים כי הם נורא רעבים.

נכנסתי הביתה ושורת קופסאות המצרכים נכנסה אחרי. בחדרים היו מים שהגיע לחצי גובה הקירות והמיטות צפו עליהם כמו סירות. העוללית נמה את שנתה בשלווה ועדיין לא הייתה מודעת למה שקורה. הנחתי לה לישון למרות שהשעה כבר הייתה מאוחרת.

הנחתי את המצרכים על השיש במטבח והוצאתי כריכים לדגים הטרופיים ששמרו בנאמנות על הבית ואחרי זה הדלקתי טלוויזיה כדי לראות מה קורה. על המסך הוקרנו החדשות. הכתבים דיווחו מהטירה הקסומה ביער האפל שם נערכה אסיפת הדרקון בהשתתפות הדגים, המלך, המלכה והנסיכה הקסומה.

ראיתי כי הדגים נמצאים כבר בשלבי התייבשות מתקדמים. הם דיברו בקושי והתנשמו בכבדות. המלך הנבון ישב על כס המלכות והקשיב ברוב עניין לדרקון האיום שירה ברקים ורעמים ואף אחד כבר לא הבין מה הוא אומר. המלכה המרהיבה והנסיכה הקסומה היו עסוקות בסחיבת דליים מלאים מים לדגים הצמאים.

הפרסומות שהופיעו קטעו את השידור הישיר. ניצלתי את ההזדמנות וניגשתי למטבח להכין קפה וסנדוויץ`. כאשר הבאתי את הקפה והסנדוויץ` לסלון, הופיע מבזק מיוחד. המלך הנבון עלה לשידור והודיע כי: "...תוך כמה ימים הסערה תשכך וביום ראשון השמש תזרח והכל ישוב לקדמותו כמו פעם ותודה שהייתם איתנו"

ואכן היום, היה יום ראשון והשמש זרחה והסערה שככה, היה בוקר יפה ואני ניגשתי להעיר את העוללית כדי שתתלבש, תצחצח שיניים ותצא לעבודה כי בחוץ יום שמש נאה, השלג מפשיר בהרים ובכלל לא קר. בכלל לא.